גם לאחרים קשה

התנתקות, מילת הקסם של ממשלת ישראל בכל הנוגע ליציאה מעזה ומאזורים ביהודה ושומרון, היא גם המילה הטובה ביותר אותה ניתן להצמיד לממשלת ישראל בכל הנוגע להתייחסותה לחברה הישראלית המשוסעת והמפולגת, אשר קורסת תחת תכניות כלכליות וגזירות תקציביות הנוחתות על חלקים נרחבים ממנה חדשות לבקרים.

תושבי גוש קטיף מתלוננים על ניתוקם המתוכנן מבתים אשר בנו בזיעת אפם והשקעה פרטית גדולה. מולם עומדים אלפי בעלי משכנתא, בני המעמד הבינוני המתמוטט - העניים החדשים – כפי שאנו נוהגים לכנותם, אשר עומדים בפני התנתקות בכח, בצו בית משפט, מביתם, לאחר שלא הצליחו לעמוד בתשלומי המשכנתא, כיון שרמת ההכנסה המשפחתית נפגעה כתוצאה ממצב התעסוקה במשק.

ועוד לא דיברנו על ניתוקם מבית של עולים חדשים ש"נאלצו" לרכוש דירות באזורי פריפריה בארץ במחירים זולים במיוחד, ונשאבו לתוך הסטיגמה הישראלית הנפוצה לפיה מי שאין בבעלותו דירת מגורים הינו אזרח סוג ב'.

ועם בהתנתקות עסקינן, בל נשכח את ההסכם שחתם רק לפני שנה משרד האוצר עם חברת עמידר ולפיו תפנה עמידר, בחסות החוק כמובן, כל אדם שלא עמד בתשלומי שכר הדירה בדיור הציבורי.

ההתנתקות אם כן אינה רק התנתקותם של מאות המשפחות מגוש קטיף ושומרון לאזורים חדשים בתחומי ישראל. ההתנתקות המדינית היא חוק פינוי פיצוי המעניק להם סכומי כסף ניכרים, שאכן מגיעים להם, אבל היא גם מעניקה לקבוצות מאורגנות מביניהם גם שטחים ואדמות, פיתוח תשתיות, קרוונים, קרווילות ובתים זמניים וקבועים.

לעומת זאת הוקפא חוק שיפוץ הדירות בדיור הציבורי שחוקק ביוזמת ח"כ לשעבר תמר גוז'נסקי ודיירי הדיור הציבורי ממשיכים להתגורר בדירות הסובלות מרטיבות קשה, חלונות שבורים ולשלם סכומים גבוהים לחברת חשמל, רק משום שאין באפשרותם לממן לעצמם דוד שמש ואילו החברות המשכנות חוסכות ומתקינות דודי חשמל בלבד.

ההתנתקות המדינית מנסה למצוא פתרונות תעסוקה למתיישבים שעוברים מצפון לרצועת עזה, אך אינה עושה דבר על מנת למנוע את המשך ההתנתקות החברתית הגורמת ניכור כה קשה ההולך ומחריף בין חלקיה השונים של החברה הישראלית.

השבוע נערך בועדה לביקורת המדינה של הכנסת, דיון על צורת קבלת ההחלטות של משרד האוצר בבואו לבצע את הקיצוצים הקשים בקצבותיהם של האמהות החד הוריות. מבקר המדינה אמר בתום הדיון כי הוא אומנם ישקול לבדוק את תהליך קבלת ההחלטות, שעל פניו נראה כי התקבל בצורה קלוקלת אך לצערו, למרות מעמד משרד המבקר אין הוא רואה פתרון עתידי למצוקה הקיימת בשטח.

המסקנה המתבקשת היא אחת. בואו נהפוך את המצוקה החברתית כלכלית לנושא מדיני. בואו נחליט שאנו רוצים לנתק את החברה הישראלית מהקיטוב הנוראי, מהעוני והמחסור, מההשפלה וחוסר הכבוד אותם חווים כל כך הרבה אנשים מידי יום.

אם נהפוך אותם לנושא מדיני – למדיניות אמיתית – אולי נוכל לנתק את החברה הישראלית מהתחלואים שפשו בה.

ובשולי הדברים אי אפשר בלי מילה טובה לתקשורת: מאז חודש יולי 2002, "מואשמת" התקשורת בהיותה חברתית מדי. אני שמח שרבים מהעיתונאים הבכירים ואלו שאינם בכירים הגיעו כבר למסקנה שאני מקווה שגם הפוליטיקאים שלנו יגיעו אליה, בדבר חשיבותה המדינית של המאבק החברתי.

* עמותת ידיד מפעילה מרכזי זכויות בקהילה.