למה ההתנתקות לא ממלאת את העיתונים?

היום בעוד שלושה חודשים בדיוק, מתכוונת ממשלת ישראל לגרשני מביתי, לעוקרני מאדמתי, לתולשני ממפעל חיי וחיי חברי בגוש קטיף. למה? ככה. עד היום אף אחד לא יודע על מה ולמה ייאלצו כעשרת אלפים איש להפוך בן לילה לפליטים, לחסרי בית, למחוסרי עבודה, לאנשים שגזלו מהם הכול, אפילו את הזיכרונות... אך הכאב הגדול הוא, שעל פי התנהלותכם, אנשי התקשורת היקרים, עושה רושם שלא ממש איכפת לכם מהעניין. מדי יום אתם מורידים דף נוסף מלוח הספירה לאחור, ומודיעים לציבור בשמחה כמה ימים לגומר.

אתם נושאים בגאון את התואר "כלב השמירה של הדמוקרטיה". לכל אירוע הכי קטן במדינה אתם רצים, בודקים איך התנהלו הדברים, ומחפשים ליקויים בביקורתיות רבה. והנה, כשמדובר במהלך כל כך הרה גורל, שמתבצע באופן כל כך מעורר מחלוקת - כולכם מקבלים זאת בטבעיות, ואין אפילו עיתונאי אחד שניגש ושואל את ראש הממשלה - למה? לשם מה? איש לא דורש הסברים באופן נחרץ. מקרי? אני מתקשה להאמין. פרשיות שחיתות מכל קצווי הקשת הפוליטית מתפרסמות אצלכם מדי יום, ואין כמעט חולק על כך שהמדינאים שלנו אינם אמינים כלל. כיצד, אפוא, אתם מוכנים להמר על תוכנית מסוכנת ושנויה במחלוקת, כאשר יוזמיה ותומכיה הם אותם מושחתים בדיוק? אם כך נראית הדמוקרטיה, כנראה שלכלב נשרו כל השיניים.

הכול מגמתי אצלכם, עיתונאים קטנים שלנו. אתם באים אלינו לשמוע את הכאב "בשם האיזון", אך תמיד מראים את אותן תמונות של דיונות חשופות מצמחיה וגדושות גדר תיל. תגובותיהם הנפעמות של אנשי שמאל וימין המבקרים בגוש קטיף ממחישות לנו היטב עד כמה התקבלה אצלם תמונת עולם מעוותת כאשר ניזונו רק מהדיווחים שלכם.

השבוע מתקיימת שביתת רעב של סטודנטים, רובם לא דתיים ולא מתנחלים, רחמנא ליצלן, המתנגדים לתוכנית ההתנתקות. כמה דקות שידור הקדשתם לכך? כמה תמונות של השובתים ראינו בעיתונים? האם יש פרופורציה בין כמות הדיו שנשפכה על משחקה של מכבי ת"א לעומת המאבק על אדמת המולדת? מדוע ההתנתקות על כל היבטיה לא ממלאה את העיתונים?

נסו לדמיין מה היה קורה לו הממשלה הייתה מגרשת שכונה ערבית קטנה מביתה - מרמלה או מלוד, מחיפה או מעכו - מה היה קורה פה? אפילו למכבי תל אביב לא היה מקום על דפי העיתון! אבל אנחנו - דמנו כנראה כתום, לא ממש אדום כמו זה שלכם.

אינני מבקשת מכם לתמוך רעיונית או מעשית במאבק שלנו. ברור לי שרובכם הגדול מצדד בהתנתקות (חלקכם מתקשים להסתיר זאת...). אבל אפילו את אופן הביצוע המחפיר, שכולל לוח זמנים מטורף, פיצויים מגוחכים ופגיעה בשמנו הטוב כאזרחים נאמנים, גם אותו אינכם ממהרים לבקר, ואף להיפך. אתם הלא יודעים איזו מלחמה עלולה להתפתח לאחר מכן, אתם יודעים שאנחנו עלולים לגור באוהלים, אתם יודעים אפילו יותר מזה. ובכל זאת - הסיקור בעיתונות שטחי, רדוד ואף שקרי במקרים רבים, ללא כל פרופורציה לעוול שנעשה פה. אז איך, באמת, אתם ישנים בלילה, עיתונאים קטנים שלנו?

אנחנו נמשיך להיאבק, גם אם לא תדווחו על כך. נמשיך לפעול ולדבר עם כולם, לארח ולספר למי שרק רוצה לראות ולשמוע - ויש הרבה מאוד כאלה- ולקוות שנישאר פה בגוש קטיף לנצח. בשבילכם ובשבילנו.