אסד נשאר אסד

זה קרה לפני שנה, בעשרה ביוני. מבזק חדשות מיוחד בסי.אן.אן דיווח על מותו של נשיא סוריה, חאפז אלאסד. הפעם לא היה מדובר בעוד אחת מאותן ידיעות כוזבות שדלפו לתקשורת בשני העשורים האחרונים. שידורי האבל מרחובות סוריה ציירו סימן שאלה גדול סביב עתיד המזרח התיכון בעידן שלאחר השליט הכל יכול מדמשק.

שנה אחרי, השאלה אינה מה השתנה בסוריה, אלא האם השתנה משהו בכלל. האם אותו רופא עיניים "נאור", שלמד בבריטניה ומכיר את התרבות המערבית וחשיבותה של הקידמה, הוא זה שיצעיד את סוריה והמזרח התיכון לשלום כולל, לאחר עשרות שנות סכסוך ושפיכות דמים.

לכאורה נראה, כי אסד נותר אסד. את הגנים שקבעו את העמדות המדיניות הקשוחות של דמשק, ירש בשאר מאביו במלוא הדרם. הוא בחר לאמץ קו מדיני אנטי-ישראלי תקיף ביותר, ובהתבטאויותיו האחרונות אף גלש לפסים אנטישמיים חריגים. בדמשק אפילו ציין השבוע עיתונאי סורי, כי "חאפז אלאסד כאילו ממשיך לנהל את המדינה מהקבר".

בשנת שלטונו הראשונה הצליח בשאר להרחיק את חלום השלום מהאזור, תוך הידוק שיתוף הפעולה המדיני והצבאי עם עיראק, טורקיה ואיראן, ורכישת אמצעי לחימה מתקדמים מרוסיה כדי להגיע למאזן אימה והרתעה מול ישראל. במקביל, הוא מנצל את הישגי האינתיפאדה הפלסטינית וממשיך לתת גיבוי לחיזבאללה בפעולותיו נגד צה"ל.

רפורמה מדינית בסוריה לא צפויה בעתיד הקרוב, ואם היא תתרחש, זה יהיה רק לאחר שבשאר ישלים את המשימה הראשונה שהציב לפניו: יישום רפורמה כלכלית, שאמורה להתבצע תוך חמש שנים. בינתיים, הכלכלה הסורית ממשיכה לצלוע ולהתבסס על הכנסותיהם של אלפי פועלים סוריים המכרסמים את כלכלת לבנון "האחות".

משכורות הרעב, שמהן נאלצים תושבי סוריה לקיים אורח חיים מינימלי, נותרו כשהיו. הסיסמא "מחשב לכל ילד" נותרה, כמו בארץ, ריקה מתוכן. עשרות החוקים הכלכליים שחוקקו בחודשים האחרונים הולידו תקווה כי המשק הסורי משנה פניו, אך נתונים אחרונים מדווחים על מגמת עליה באבטלה, ששיעורה עומד כיום על 20-25 אחוזים.

הצבא ומנגנוני הביטחון עדיין שולטים ביד רמה וממהרים להתערב כל אימת שמתעורר חשש, ולו קלוש, לערעור היציבות במדינה.

ובכל זאת, משהו אכן התחדש בסוריה: לראשונה מזה שנים, דומה שהחיים הציבוריים החלו נחלצים מן הקיפאון שאיפיין אותם. ברחבי המדינה מתחילים לדבר ללא מורא על הצורך הבוער בשינויים מהותיים בדרכה של סוריה. בכירים סוריים ובעקבותיהם שכבת האינטלקטואלים, שוב אינם חוששים להביע מורת רוח על המצב ששרר בתקופת אסד האב.

התופעה הבולטת ביותר השנה היתה צמיחתם של חוגי הבית ברחבי סוריה, בהם התקבצו אינטלקטואלים כדי להביע דיעות בנושאים שעד כה השתיקה היתה יפה להם. לפתע הופיעו דרישות מהשלטון לממש זכויות אזרח, להרחיב את חופש הביטוי ולהנהיג את עיקרון הפלורליזם. אומנם כוחות הביטחון דאגו לסגור התכנסויות ביתיות ולמנוע חופש ביטוי נרחב מידי, אך הדבר לא מנע את המשך הטחת הביקורת בממשלה, באופן הנרחב ביותר מזה עשרות שנים.

עם מותו של אסד האב איבד השלטון הסורי את הליכוד ששרר בו. הקריאות מלבנון ליציאת הכוחות הסוריים הן אחת התוצאות לכך. התהליך החל לא בגלל שאסד האב ניחן בתכונות שאינן קיימות אצל בשאר, וגם לא בגלל שנשיא בן 70 נבון יותר מבן 34. הסיבה היא שחאפז אסד ביסס את משטרו במו ידיו, בעוד בנו אמור להתמודד עם ירושה, שלא היה לו חלק בבניינה. בשאר ומקורביו בשלטון ממשיכים, בינתיים, לדבוק באותם קווים כלליים שגובשו בתקופת אסד האב, אבל בכירים סוריים מודים: סגנון הטיפול בבעיות השתנה.

קשה להכריע לאן צועדת סוריה, אך דבר אחד בטוח: לא די באותם שינויים קוסמטיים, דוגמת נישואי בשאר לאישה יפה ונאורה, שגדלה בבריטניה. אם בשאר ימשיך בדרכו הנוכחית, ואם מרבית השינויים אותם תיכנן ליישם בראשית כהונתו, ימשיכו לבוא לידי ביטוי רק על הנייר, סוריה תישאר באותו מצב: מדינה עניה ונחשלת, שעדיין תקועה בשנות השבעים, הרחק מאחורי רכבת הפיתוח והקידמה.