"מעריב" מצא צידוק לקיומו, בידול מוחץ מול שאר העיתונים. הוא יילחם בשחיתות הסוחבת את החברה הישראלית לביבי העולם השלישי. כלבלב השמירה של הדמוקרטיה נהפך במחי כותרת ראשית לאמסטף שרירי ללא מחסום פה. את "המהפכה" התקשורתית מובילים עורך העיתון, אמנון דנקנר, וכותב המאמרים הנאמן, דן מרגלית, כשבמושכות מחזיק הבעלים עופר נמרודי. המתקפה פרצה ביום שלישי, המשיכה הבוקר ורק אלוהים ונמרודי יודעים מה מצפה לנו במוספי השבת. אבל במעריב היו גם ימים אחרים ואותם אנשים אמרו דברים לא קלים אחד על השני. בואו ניזכר.
השנה היא 1992. עורך מעריב הוא לא אחר מאשר דן מרגלית ובראשית חודש ספטמבר הוא נכנס בנחישות למשרדו של המו"ל, עופר נמרודי, ומגיש לו מכתב התפטרות. למרגלית היו טענות קשות אל נמרודי, שלטענתו ניצל את כוח העיתון שלו כדי לרכוש השפעה כלכלית, פוליטית וחברתית. מרגלית האשים, מעל דפי "חדשות" המנוח, את נמרודי בשלל עוולות, כמו פיטורי הכתב הצבאי בגלל מאמר שהרגיז את חברו הוותיק, אריאל שרון (שהיום מוצא את עצמו על המוקד שהבעירו בקרליבך). שרון, שהרגיש בבית ברחוב קרליבך, השתתף באחת ההזדמנויות בשיחת ועידה יחד עם נמרודי, מרגלית וסגנו דאז יעקב ארז, והרשה לעצמו לנזוף בדן מרגלית: "אתה קטן מדי מכדי לעצור אותי". כשמרגלית התקומם על המתקפה ביקש שרון לסגור את העניינים בארבע אוזניים עם נמרודי בלבד. מרגלית גם טען, שנמרודי תבע ממנו לפטר את הכתב עמנואל רוזן, שהעז להרגיז אותו בדיווח ממסיבת עיתונאים. מרגלית איים בהתפטרות ונמרודי ויתר.
בראיון ל"חדשות" סיפר מרגלית לאמנון לוי, מבכירי העיתונאים דאז, שפקיד בחברת "הכשרת הישוב" (בבעלות משפחת נמרודי) הודיע לו שעופר אוסר להזכיר את מתחרי החברה מעל דפי העיתון. גם חברת האמבולנסים "נטלי", אף היא בבעלות המשפחה, נדחפה על ידי נמרודי לעמודי העיתון, למורת רוחו של מרגלית. לבסוף הסכים נמרודי להסתפק בכתבות על החברה רק בעיתון היומי ולא במדור העסקים ובמוסף סוף השבוע.
מרגלית הגאה סיפר, שאמר לנמרודי בשיחה כי "עיתון נבחן לא רק בצבירת כוח, אלא גם בכוחו לרסן את השימוש בכוח הזה לטובתו. אי יכולת להפנים את האמת הזו עמדה ביסוד המחלוקת ביננו". במכתב ההתפטרות ששיגר מרגלית לנמרודי, כתב: "אין עוד באפשרותי לכהן בתפקיד העורך, לאחר שאינך עומד בהתחייבותך להימנע מלהתערב בעבודה העיתונאית של המערכת... התרעתי בפניך פעמים רבות נגד התערבות מזיקה זו". מרגלית טען כי אחרי עזיבתו טירפד נמרודי את מאמציו לקבל את משרת עורך "חדשות".
עופר נמרודי התראיין אף הוא לאותה כתבה ודחה, כצפוי, את כל טענותיו של מרגלית. הוא הכחיש כי התערב בענייני מערכת העיתון לטובת קידום החברות שבבעלותו, והיתמם מדוע פרסום מאמר מפרגן על פרס בו זכה אביו, יעקב, יכול להיתפס כבעייתי.
צריך לציין כי בהמשך, למרות העימות המתוקשר, נשאר מרגלית לעבוד במעריב בתור כותב במדור הדעות של העיתון. תפקיד אותו הוא עושה, בין שלל עיסוקיו העיתונאיים, עד היום. דנקנר, עורך העיתון, ושותפו למסע הצלב, התחיל בכהונתו לאחר שסיקר בצורה אוהדת את משפטו של עופר נמרודי, שהורשע.
דנקנר: טעות מרה
העורך הראשי של "מעריב", אמנון דנקנר, החליט להגיב למאמר ולשלל התגובות של הגולשים באמצעות מערכת התגובות של וואלה! חדשות. להלן תגובתו של דנקנר (תגובה 179):
"אני מתרשם מקריאת התגובות שלא קראתם נכון את המפה. למרות שאני באמת ובתמים בז להתייחסות שלכם למאמר שנכתב בדם ליבו של דן מרגלית ובדם ליבי , מתוך רצון כן לנקות את האווירה סביב החיים הציבוריים בארץ , אני שב וקורא לכם ולכל כלי תקשורת אחר במדינה להצטרף למאבק הזה , לא בגלל שהוכח שהוא כה פופולארי , אלא בגלל שהוא חשוב , שהוא בנפשנו וששווה להשתתף בו.
"זה אולי הדבר החשוב ביותר שעשיתי בחיי ואני מתאפק לא לומר לכם מה אני חושב על הניסיון שלכם ללכלך אותו. בכל זאת אומר משהו - זה מלכלך רק אתכם".