חולצת הפופיק היא מאבות אבותייך או משוק בצלאל?

ציצית - הרי לכם מצווה שהיא מופת. הפתילים אמנם מסתבכים ברוכסן, שלא לדבר על גיל צעיר יותר בו תשומת הלב פחותה (הו אז הם מתקשקשים בתחתונים, שלא תדעו), אבל הרוח העולה מהם כבירה היא וזכה. בפרשתנו, כמו שאומרים רבני הקהילות בתחילת כל דבר תורה, מסבירה התורה מדוע צריך את הטלית קטן הזה על הגוף: "למען תזכרו". הציצית צריכה להזכיר לאדם באופן פרמננטי את אלוהיו. באופן לא מקביל לבגד של תקופה - נניח, בגד המזוהה עם קלאברים - הציצית לא באה לענות על צרכים של נקודת זמן. מדובר בלבוש עם ערך מיתי. יש משהו חינני בידיעה שאני לובש בגד שלבשו גם אבותי. אגב, זה הופך חינני יותר אם יודעים כי הבגד עבר לפחות כביסה אחת בפיתולי הזמן.

על השאלה כיצד צמר עם ארבעה חוטים יכול להזכיר את הבורא אוכל לענות בשאלה - תנו לי דבר אחר שזה מזכיר לכם. אך ניתן גם לומר בשם המדרש כי הצבע התכלת של הפתיל מזכיר את הים שמזכיר את השמים שמזכירים את כיסא הכבוד. לא מדובר במשחק אסוציאציה (גם לי צבע תכלת לא מזכיר את הים), אלא במערכת זיכרון פנימית, לאמור: זה הרצף האימננטי. כך באמת משתלשלים הדברים. איך בדיוק, אגב, גם אני לא מבין. הכנות, רבותי, תמיד היתה מה שהנחה אותי. הכנות ושכר הסופרים.

תסמונת דאום

היה משהו אוטופי לגמרי בחיים במדבר. בגלל שהתחלנו במדרשים, נמשיך בכך, נמשיך עד שירע לבבכם: המדרש מספר כי בגדי ישראל גדלו עם האדם. גם האוכל היה מזומן וקבוע: שלו ומן שירד מהשמים מדי בוקר. עוד מספר המדרש כי המן היה נהפך לטעם עליו פינטז האוכל. רצית שווארמה, קיבלת מן בטעם שווארמה. רצית יין, המן נהיה בטעם יין, ומי שרצה סושי מיד כולם ידעו שהוא מהערב-רב.

מנקודת מבט קולינרית זה נחמד, אבל נדמה כי בשלב מסוים, בדיוק ברגע בו הפנטזיה מתערפלת, מפסיק התרגיל לעבוד, וחשקת אורגינל מבעבעת. הנה סיפור המשקף תקופה חשוכה בה צבע שיער היה יותר מצבע שיער, להמחשת טענותי: רוית לוין צבעה שערה מבלונדיני לג'ינג'י ובתחושה טובה של שינוי תדמית נכנסה לחנות מוצרי חשמל ואמרה למוכר: "בוא נעשה עיסקה, אני אומר לך איזה סוג טלוויזיה אתה מוכר הכי הרבה, ואתה תיתן לי אותה בחצי מחיר". המוכר הסכים, רווית שוטטה בחנות ובסוף הגיעה למוכר כאשר מבוקשה בידה. "בואי נעשה עוד הסכם", אמר לה המוכר, "אני אהמר מה היה צבע שיערך לפני שצבעת לג'ינג'י, ואת תחזירי את המיקרוגל למקום".

המן, למי שלא הבין, יכול לצבוע לג'ינג'י, גם להידמות לברווז צלוי הוא יכול בשתי ידיו, אך את הלוק הפנימי שלו, אותו תמהיל מן יסודי, לא יוכל הוא לשנות לעולם.