אייר חותמים גם על ערבות?

האמן הראשון שהוחתם בלייבל החדש של אייר, "רקורד מייקרז", הוא בחור צרפתי שנראה כמו גירסת בורדלים של ישו אחרי שהתחכך ביותר מדי חתיכות בביקיני מוזהב (או גירסת קונצרטים של השטן עם פיקסציה עצבנית על "כרמן". תלוי איך מסתכלים על זה), ושמו סבסטיאן טלייה. ולצערנו זה בכלל לא מפתיע שאייר החתימו אותו. לא צריך לשמוע יותר משתי דקות מתוך אלבומו של טלייה, “L’incroyable Verite" (הליקון), בשביל לנחש שהוא ימצא חן בעיני אייר, גם בגלל שהמוזיקה שלו מאוד מזכירה את שלהם - ברגעים האפלים והפסקוליים יותר שלהם - וגם בגלל שניכר שהשלושה יכולים להעביר ביחד לילות ארוכים של לגימת שמפניה וניתוח מוזיקולוגי של "הצד האפל של הירח".

המוזיקה של טלייה היא הרבה פחות סליזית ממה שהלוק שלו מרמז, אם כי בנקודות מסוימות בהחלט יש לה את היכולת לגרום למאזין אי נחת. טלייה ממליץ לרוכשי התקליט להאזין לאלבומו לבד ולאור נרות. קיטשי ככל שזה יישמע, אין ספק שזאת הדרך האפקטיבית ביותר להתחבר לתקליט הזה, שאחרי שהוא מרגיע אותך באופן טוטאלי הוא רוצה להוציא אותך משלוותך בעזרת יללות של כלבים וגם להבהיל אותך למוות עם צרחות של אשה.

למרות שטלייה נעזר בהפקה בחברו Quentin Dupieux, הוא Mr. Oizo (המוכר מ"פלאט ביטס" של כוכב פרסומות הליוויס הצהוב פלאט אריק), התקליט נעדר כל כלי הקשה, וזאת כבר סיבה אחת מצוינת להפריד אותו משאר העשייה בסצינה הצרפתית. טלייה הוא אווירתי ואפלולי, לפעמים הוא פסיכדלי ולפעמים קצת אקזוטי, יש רגעים בהם הוא נוגע ברוק מתקדם ואחרים בהם הוא אוונגארדיסט מובהק (שימו לב ל"טרילוגיית הכלב" ו"טרילוגיית האשה"), אבל דבר אחד הוא בפירוש לא - דיסקו!