כשאל אקצה בסכנה - כולנו בסכנה

מה יקרה אם פעם מישהו יצליח לפוצץ או אפילו לגרום נזק משמעותי להר הבית? כל צבאות ערב והמדינות המוסלמיות ישטפו את ישראל בזעם? התשובה היא כנראה כבר לא, גם בגלל שצבאות ערב כבר נגמלו מהמנהג לפלוש אלינו פעם בעשור וגם בגלל שמרבית הנשק שלהם אמריקאי, ובחוזה כתוב שאסור. אז למה פגיעה בהר הבית עדיין עומדת בראש תרחישי האימה העוברים בין דורות של אנשי שב"כ, תחת הכותרת "אללה יוסתור"? כיוון שלגורמי הביטחון יש הרבה תוכניות מגירה, אבל כנראה שאין מגירה מספיק עמוקה בשביל להכיל את שלל הרעות הצפויות ליפול עלינו אם המסגד הפוטוגני יישרט – משורה של מגה-פיגועים בארץ ובעולם ועד החרמות בינלאומיות חריפות. השאלה המתבקשת היא האם אנחנו עושים מספיק בשביל למנוע תסריט אימים כזה? משתדלים, אבל לא מספיק.

מסגד אל אקצה מופיע במסורת המוסלמית כמקום ממנו עלה מוחמד השמיימה, ולכם נאמר בנשימה אחת עם הערים מכה ומדינה. קיצונים יהודים ראו את מתחם הר הבית, מאז שחרור ירושלים ב-67', כמטרה אידיאלית לפיגוע "גוג ומגוג", שיטרוף את כל הקלפים ויעצור לראייתם את ההשתלטות הערבית על המקום, שבו שכן בית המקדש.

במהלך השנים היו לא מעט נסיונות להעלות את ההר השמימה, בעקבות הנביא. מתקרית התייר האוסטרלי התמהוני ב-69', מחתרת "גל" בשנות ה-70, דרך המחתרת היהודית וכנופיית ליפתא בשנות ה-80 ועד מזימת ראש החזיר של שנות ה-90 – כל עשור וחבורת הקיצונים שלו, האג'נדה שלה – אם לצורך עצירת הנסיגה מסיני, טרפוד מהלכים מדיניים באופן כללי וסיכול ההתנתקות כיום. עם השנים התקדמה הטכנולוגיה, אך החלום הקיצוני נותר מאוד יצרי וחסר הגיון.

החשש העיקרי צריך להיות שיום אחד מישהו יצליח. תרחיש המטוס הקל שיטיל מטען או יתרסק על המסגד הוא המתבקש ביותר. הגם שעד לפיגועי ה- 9/11 זה נשמע דמיוני לחלוטין, פתאום זה נראה פשוט וקל ודי ישים. מה מונע מאחד מכמה אלפי בעלי רשיון הטייס בישראל לקחת מטוס צסנה לסיבוב באזור ירושלים (שסמוך לה עוברים נתיבי תחבורה אזרחית) ובנקודה מסוימת לשבור לכיוון הר הבית ולהתרסק? בגורמי הביטחון מודעים לתרחיש וגם בחיל האוויר שקלו כיצד ניתן להתגונן מפני פיגוע כזה, אך בינתיים איש לא החליט, למשל, להציב צוות חיילים עם טילי כתף במתחם הקדוש. טילים בירושלים, השתגעתם? התשובה היא לא. גם בוושינגטון וניו יורק ובבירות העולם המערבי מוצבים טילי נ"מ מעת לעת. על גג הבית הלבן מוכנים דרך קבע אנשי ביטחון חמושים בטילי כתף, כלקח לאחר שורה של ניסיונות (עוד לפני ה-11/9) להנחית מטוס בחדר הסגלגל מבלי לבקש אישור נחיתה. מניסיון השנים האחרונות אנחנו לומדים, שגם אם כבר מתקבלת בחיל האוויר התרעה על מטוס או מזל"ט שחדר
לתחומי ישראל, זמן התגובה הוא ארוך מדי, ובניגוד לראש הממשלה, את מסגד אל אקצה אי אפשר להוריד למקלט עד יעבור זעם.

תרחיש המטוס הוא רק דוגמה אחת. תסמכו על המוח היהודי שימציא לנו פטנטים מוצלחים לא פחות. הבעיה לא מסתיימת בסיכול המזימות אלא גם בטיפול בזוממים – סוגיה בה נוקטים גורמי החוק והמשפט ביד רפה. להזכירכם, פעילי המחתרת היהודית שוחררו בחנינת הנשיא וגם חבורת הקושרים האחרונה שוחררה לביתה בתנאים מגבילים, אחרי שהביעו חרטה. בפרקליטות העריכו שיהיה קשה לבנות נגדם כתב אישום מוצק. נסו לדמיין לרגע איך תתקבל ידיעה כזו בחוגים המוסלמים והערביים – יהודים רצו לירות טיל על אל אקצה ושוחררו כי ביקשו סליחה. האם פלסטיני שהיה מסייר על גגות ליד בית ראש הממשלה ומתכנן פיגוע, ולא מוציאו לפועל, היה משתחרר לביתו עם מכה על היד? די בטוח שלא.

כבר ראינו את הגלים שעוררה בעולם המוסלמי השמועה שהפיצו אנשי "רבבה", בדבר תוכניתם להעלות עשרת אלפים יהודים להר הבית. כולנו גם זוכרים איך פתיחת מנהרת הכותל ב-96' שימשה תירוץ מוצלח עבור יאסר ערפאת להצית את השטחים, למרות שבמציאות המנהרה לא סיכנה את הר הבית. גם ביקורו של אריאל שרון בהר הבית, שעוד יש ויכוח אם הוליד את אינתיפאדת אל אקצה או לא, אבל בהחלט סיפק לערפאת אחלה תירוץ לשלהוב יצרים. המסקנה היא אחת: פיגוע בהר הבית מסכן את שלומה ועתידה של מדינת ישראל, ולכן עלינו לנקוט את כל הצעדים כדי למנוע מתוכנית כזו לצאת לפועל. מה שאנחנו עושים כעת פשוט לא מספיק.