עשיתי את זה, באופן מוחלט וסופי! עזבתי את הבית של אמא שלי! כפיים, תודה.. באמת. טוב, כבר הגיע הזמן שאני אעבור לגור בבית משלי, יגאל ואמא שלי התחילו לעלות לי על העצבים. אז לאן עברתי? לא רחוק, לתל אביב, העיר הגדולה, ביחד עם שותף לדירה שאני לא מאחל להיטלר. קוראים לו ערן ערוסי והוא בן אדם מרושע שסתם נהנה להתעלל באנשים אחרים.
קחו לדוגמה את מה שהוא עשה לפד החדש של העכבר שקיבלתי מאבא שלי. מדובר בפד מיוחד לעכבר שמשולב בתוכו טלפון עם צג לשיחה מזוהה. הטלפון הוא טלפון רגיל (לא סלולרי) והוא מגיע גם עם מקרופון ורמקול כדי שניתן יהיה לדבר (אין לטלפון שפופרת).
אפילו שזה לא פועל עם סלולרי ואפילו שאי אפשר לחבר את הפד למחשב כדי לראות על הצג הודעות ICQ, למשל, זאת עדיין לא סיבה לקחת לי את הפד מהחדר ולהשתמש בו בתור תחתית לכוסות קפה! ובטח שלא לכבות סיגריות על הרמקול! איזה מין התנהגות זאת?? ולחשוב שזה עלה לאבא שלי 50 דולר!!
ככה זה, כל יום הוא לוקח לי משהו אחר מהחדר והורס לי אותו. אני מתחיל כבר לחשוב שאולי לשמוע כל הלילה את יגאל ואמא שלי זה לא כזה נורא. עדיף מלשמוע כל הלילה את ערן והחברה שלו, סילבי. מזלי ששניהם טיפשים מדי כדי להפעיל מחשב אז אין סיכוי שהם יקראו את מה שאני כותב כאן.
עצמאות... מי צריך את זה?
יום העצמאות
אביגד ברמן
11.5.2005 / 18:14