להדליק משואות במילים

הסולידריות הישראלית גוססת. אם לא שמתם לב - היא מדממת כבר המון זמן, מתפרקת, כמו אז, לשנים–עשר השבטים, לפחות.
אז אולי, אם היה אפשר להדליק משואות במילים, הייתי בוחר במה שלי. גם, באופן אישי, עוזר לקרב בין חלקי הפאזל:

1. את חלוצת המשואות אני מקדיש - לחלוצים, שבכל דור: מעמק יזרעאל ועד לגוש קטיף, מגבעות השומרון ועד למפריחי הנגב - לאנרגיה החלוצית הזו, שמטעינה אותי ברגעים של חלישות הדעת. על היכולת שלהם, גם בתוך קיום של מאבק (בשממה, במלעיזים) לפצוח בריקוד.

2. להורים שלי, שצירפו אותי בילדותי הרכה, עם המעבר לשומרון, לשרשרת החלוצית הזו. להורים שלי, שידעו להיות לוהבים בהגשמה ולטעת בנו יחד להט ומתינות, ושהכי- הכי חשוב זו המשפחה.

3. לדודי המת אליעזר, שנפל חלל בקרב המיתלה במערכת סיני, 1956. שאת זכרו אני נושא בשמי ועל כתפיי הצרות, הוא, שידע ברגע האמת לשים נפשו בכפו ולהגיש עזרה, כחובש קרבי, תוך סערת הקרב, לחבריו הפצועים. ואני, פחדן לא קטן, נשאתי אותו עמי על הטנק בלבנון ובחומת מגן. ואל השירים.

4. לתקווה שהכזיבה, תקוות הוריי שאני עוד זוכר מגן הילדים, כשאהבנו להתחפש לחיילים,שלא נצטרך עוד לכך כשיגיע היום. התקווה שעודנה מהבהבת בי כשאני רואה את ילדיי שלי משחקים בחיילים.

5. לכל הפרטים והארגונים שעסוקים במאמצי החייאה לאותה סולידריות ישראלית גוססת. אין לנו ארץ אחרת, זה נכון, אבל יותר מכך אין לנו עם אחר.

6. לכל אנשי ה"שמאל" הישראלי, שהמשיכו לשאת בעול, האזרחי והבטחוני, גם כשזה נגד את צו-מצפונם והשקפת עולמם. בלבנון, ב"שטחים" (על פי תפיסתם). שלא הפנו עורף למפעל המדינה היהודית-דמוקרטית ושלא הפקירו את המרקם הישראלי הכל-כך שביר בידי הלוקסוס של אידאולוגיה טוטאלית.

7. לכל אנשי ה"ימין" הישראלי, שהמשיכו לשאת בעול, האזרחי והבטחוני, גם כשזה נגד את צו-מצפונם והשקפת עולמם. בבריחה מלבנון, בעקירת היישובים בשומרון וברצועה (גם על פי תפישתי) שלא הפנו עורף למפעל המדינה היהודית-דמוקרטית ושלא הפקירו את המרקם הישראלי הכל-כך שביר בידי הלוקסוס של אידיאולוגיה טוטאלית.

8. לעולים לארץ, שאיך אמר לי פעם ידיד עולה: אנחנו כל הזמן עולים. לעולים, ובמיוחד אלו מחבר העמים ועוד יותר מאתיופיה, שנשאו יהדותם במצבים קשים ורק כאן, במדינת היהודים, התחילו לפקפק בהם. לעולים לארץ, שלא תמיד אנחנו, שנולדנו כאן, יודעים איך לחבק נכון.

9. לישראלים מן השורה, שהמודעות המזמינות להוצאת דרכון זר עושות להם רע.

10. לארון הספרים היהודי, שלא מפסיק להתחדש. למי שדואג להתקין בו מדי פעם מדפים חדשים, ולהעמיס אליהם את הפירות היהודים-ישראלים שנרקמים כאן.

11. ליוצרים העבריים, אלה מביניהם שאינם מתביישים להיות סנטימנטליים ואפילו פטריוטיים לפעמים (הלכו מעמנו בשנה האחרונה יותר מדי מן הסיירת המובחרת הזו).

12. לאשה שלי, על כל מה שהיא. ועל שבעוז, באהבה ובתבונה היא מגדלת את ארבעת ילדינו, אותי (וגם את פרינצ'יפסה, כלבתנו החדשה) בקיבוצנו הקטן שבין הרי עציון.

וכל ההוקרות האל - לתפארת מדינת ישראל.