אז איך, באמת, מרגיש ערבי במכללת אריאל?

עלאא פחורי, בן 24, ערבי ישראלי ממזרח ירושלים הוא סטודנט שנה ג' להנדסת חשמל במכללת יהודה ושומרון באריאל. מבחינתו, הבחירה במכללה שנמצאת בהתנחלות ושבגינה הטילו בבריטניה את החרם האקדמי על אוניברסיטת בר אילן, היתה טבעית לגמרי. "קודם כל זה הכי קרוב לי הביתה, חצי שעה באוטו בסך הכל. דבר שני, באוניברסיטה העברית בירושלים אין הנדסת חשמל, וללכת ללמוד בבאר שבע, בתל אביב או בחיפה לא רציתי. וחוץ מזה שמעתי עליה דברים טובים מבחינה אקדמית, וזה המקום היחיד שמאפשר ללמוד ולעבוד במקביל".

המחשבה על לימודים באוניברסיטה פלסטינית אפילו לא חלפה בראשו. "כדי ללמוד באוניברסיטה פלסטינית צריך את ה"טאוג'י", הבגרות הפלסטינית, ואני למדתי בבית ספר ערבי במזרח ירושלים, שלימד לפי תוכנית הלימודים הישראלית, אז יש לי יש בגרות ישראלית. וחוץ מזה, בסופו של דבר, מי שלומד באוניברסיטה פלסטינית, לא יודע עברית. באוניברסיטה ישראלית אנחנו רוכשים את השפה העברית ואת התרבות הישראלית תוך כדי לימודים. ולכן אני אוכל להשתלב בקלות בשוק העבודה הישראלי". כיום עובד פחורי בחברת החשמל המזרח ירושלמית. לזו הישראלית לא יוכל להתקבל במילא, משום שלדבריו היא ממילא איננה מקבלת עובדים ערבים.

ובכל זאת, הבחירה ללמוד בהתנחלות לא עברה חלק, לפחות לא מצד הוריו שניסו להשפיע עליו שלא ללמוד באריאל. "פחדו עלי שאני הולך ללמוד בהתנחלות, עם אנשים קיצוניים שהולכים עם נשק צמוד. ההורים שלי אמרו לי שתהיה שם הרבה גזענות ושאני לא אסתדר. האמת היא, שלפני שרציתי ללמוד שם לא ידענו שיש שם בכלל מכללה. חשבנו שאריאל זו התנחלות קטנה עם כמה קראוונים ומתנחלים קיצוניים ששונאים ערבים. ההורים אמרו לי 'לך לתל אביב, לך לבאר שבע, אל תדאג עם הכסף, נסתדר'. אבל אני מאוד רציתי גם לעבוד במקביל".

לפני הלימודים פחורי כלל לא ביקר כלל במכללה. "שלחתי את כל הטפסים דרך חברים. ביום הראשון אפילו לא ידעתי איך נוסעים לשם. כשהגעתי, לא האמנתי שזו המכללה. קודם כל 70 אחוז מהסטודנטים הם לא מתנחלים, הם אנשים רגילים, כמו אצלנו בירושלים. וגם המתנחלים, אפילו הקיצוניים שבהם, הם עכשיו חברים טובים שלי. שנתיים וחצי אני שם, ולא נתקלתי בשום גילוי של גזענות מצד הסטודנטים או המורים". לדברי פחורי, יש אפילו יחס מיוחד לסטודנטים ערביים במכללה. "ההנהלה מתייחסת ממש ממש טוב, לא רק אלינו, גם לדרוזים ולאתיופים". כך למשל מקבלים הסטודנטים שאינם דוברי עברית עזרה מיוחדת בלימוד השפה בשנה הראשונה, וגם הקלות במבחנים. "אם החגים שלנו נופלים על מבחנים אנחנו מקבלים מועד מיוחד, אנחנו מקבלים מהמכללה מתנות לחגים וברמאדן עושים לכולנו ארוחה חגיגית. למדתי שישה חודשים במכינה וקורס פסיכומטרי באוניברסיטה העברית – לא הרגשתי שם כל כך טוב" .

בכל זאת, לא קשה לך ללמוד במכללה שנחשבת למכללה של מתנחלים?
"אין דבר כזה מכללה של מתנחלים, זו מכללה של כל מי שלומד בה. במסלול האקדמי יש 250 סטודנטים ערביים מתוך 7,000, וזה מוכיח עד כמה הערבים לא רוצים ללמוד שם, ולכן המכללה מנסה במיוחד למשוך אותם. אני עכשיו עובד עם הדיקן של האוניברסיטה העברית כדי לפתח תוכניות למשוך יותר סטודנטים לאוניברסיטאות".

ביום ראשון פורסם ב"הארץ" מאמר של גדעון לוי תחת הכותרת "ערבי במכללת אריאל". במאמרו האשים לוי את הסטודנטים הערבים הלומדים שם כי " במאבקם למען שוויון זכויות ושיפור מצבם הכלכלי, כבר מזמן הפקירו חלק ניכר מערביי ישראל את הסולידריות עם בני עמם שמעבר לקו הירוק". נוכח הדברים האלה משתתק פחורי לרגע ארוך, חושב, חוכך בדעתו ועונה: "כשאנחנו נמצאים שם זה בכלל לא אומר שאנחנו תומכים בהתנחלויות, ולא מעניקים שום לגיטימיות לקיומה של אריאל.
כולם מדברים על המכללה באריאל, אבל גם האוניברסיטה העברית, עד 67, היתה שטח פלסטיני, כלומר היא היתה יכולה להיות התנחלות, ועכשיו היא המוסד האקדמי הכי טוב בארץ.
כשאנחנו נמצאים שם אנחנו בכלל לא מתעניינים בפוליטיקה. אנחנו נמצאים שם כדי ללמוד, כי ללמוד זה הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות. אם לא נלך לאוניברסיטה ונשב בבית נעזור יותר, לעצמנו או לחברה שלנו?".

פחורי מודה שלא רק הוריו התנגדו ללימודים באריאל. היו לו גם חברים שכעסו עליו בגלל שהוא לומד שם, ולחצו עליו לעזוב. גם מעסיקיו בחברת החשמל המזרח ירושלמית הציעו לסבסד את לימודיו במקום אחר. "בהתחלה הם כעסו, אחר כך הבינו".

פחורי מחלק את השבוע בין מגורים עם ההורים בירושלים והמעונות באריאל. במעונות גרים עוד שלושה סטודנטים ערבים, אולם לדבריו יש גם ערבים החולקים מעונות עם יהודים. כחלק מפרוייקט מעורבות חברתית הוא מלמד סטודנטים מתקשים במתמטיקה, בהם כמובן גם יהודים. "הם באים אלי לחדר, אנחנו יושבים, מדברים, צוחקים, מסתדרים מצויין". ולא מתווכחים על פוליטיקה? "בטח שמדברים על פוליטיקה, איך אפשר לא? לכל אחד יש את המחשבות שלו, אבל בסופו של דבר אנחנו חברים".