מו"ל "הארץ" עמוס שוקן פרסם ביום שישי, באופן די נדיר, מאמר בשמו במדור הדעות של העיתון, בו עסק בנושא התיקון בחוק האזרחות, המונע מאזרח ישראלי להתחתן עם בן/ת זוג שנולד בשטחים ולגור עמו בישראל. שוקן פרס את חזונו, לפיו שלום בין העמים יתחיל בנישואין מעורבים בין ערביי ישראל לתושבי השטחים ובין יהודים לערבים. בעוד כמה עשרות מגיבים פרסמו הודעות תמיכה/גידוף למאמרו של שוקן "מעריב" החליט לפתוח במתקפה כוללת על מו"ל "הארץ" והקדיש לכך היום את כל מדור הדעות שלו תגובה חסרת תקדים לכל הדעות (תרתי משמע). לפניכם מספר ציטוטים מתוך חמשת המאמרים.
דן מרגלית - בשם הציונות
כתב "הארץ" לשעבר פתח את מאמרו בהצהרה כי "עמוס שוקן הוציא את עצמו ואת "הארץ" ממעגל ההסכמה היהודי האחרון... אביו גרשום שוקן כתב כעורך "הארץ" כי יש להתבולל בעמי הארץ. הבן מציע תוכנית פעולה". מרגלית ממשיך ומגנה את מעבידו לשעבר וטוען כי "הוא בראש הרומסים את מעט ערכי הציונות, שבהזדמנויות שונות טען כי עיתונו לא ניתק מהם". לסיכום נזכר מרגלית בשיחה שהיתה לו עם העורך הנוכחי של העיתון, דוד לנדאו, בה קרא לו לעזוב את העיתון "שנותר עם מעט סממנים יהודיים-ציוניים".
אמנון דנקנר - בשם ההכפשה האישית
עורך "מעריב", גם איש "הארץ" לשעבר, שבוחר לכתוב מאמרים בעיתונו באירועים חשובים, לפחות לראות עיניו, מזכיר גם כן את הצעת אביו של עמוס שוקן להתבוללות כוללת ואף מכבד בדרך את וואלה! ומודה כי הוא קורא את מדור הדעות שלנו. דנקנר כדרכו מכוון ישר לבטן וקובע כי "המאמר שפרסם שוקן בעמוד המאמרים של עיתונו, שהיה פעם מקדש לאינטיליגנציה והיום הוא עלבון לאינטיליגנציה. עלבון על שום מה? משום שזה פשוט לא בא בחשבון שמאמר של מו"ל בעיתון המיועד לאליטות הישראליות יהיה גיבוב של טיעונים חסרי קשר ופשר במבנה בלתי לוגי. אני, כעורך, הייתי מחזיר את המאמר לכותבו למקצה שיפורים... כל זה מעליב את התבונה". לסיכום קובע דנקנר כי "העלבון שצריכים אלה מאיתנו השותפים לשוקן ברצון בשלום תוך ויתורים כואבים; והנה מתברר להם כי כרתו ברית עם השטן, וכי שותפם זה זומם בעצם, בדיוק כמו הגרועים שבאויבינו להביא במסווה של שלום, לסוף קיומה של ישראל כמדינה יהודית".
בן דרור ימיני - בשם הצדק
עורך מדור הדעות מקדיש את מאמרו לתופעה הפוסט והאנטי ציונית וטוען כי האנשים המובילים את הגישות האלה (ושוקן בראשם) מספקים הצדקות לטענות האנטישמים. "עכשיו נפל דבר וה'שוליים' משתלטים על מרכז הבמה...וכך אילן פפה, חסיד מוצהר של חיסול ישראל נמצא במוקד המוסף של "הארץ", בכתבה אוהדת". ימיני ממשיך וטוען כי "בדמיון הפוסטי שלו שמעון פרס הופך למציאותי לידו...המחנה האנטי ציוני עושה כל מאמץ כדי להשפיע על ההכרעה הצפויה (בבג"ץ בעניין חוק האזרחות). יש חשש שזה יקרה.. אם תיפול הכרעה כזאת, והלוואי ואתבדה, זה לא יהיה סופו של המפעל הציוני. זו תהיה תחילת הסוף של ביהמ"ש העליון, במתכונת שהיכרנו. ובצדק".
אמנון רובינשטיין - בשם ההגיון
חבר הכנסת לשעבר בוחר בגישה מתלהמת פחות מעמיתיו למדור ומונה חמש טעויות בגישתו של עמוס שוקן: זכות הגירה חופשית אינו תנאי לשלום; אין כל דמיון בין האיחוד האירופי לבין מדינות המזה"ת בעניין ההגירה החופשית, בשל הרקע הביטחוני והפוליטי; זכויות האדם המקובלות במשפט העמים אינן כוללות את הזכות לערבי להינשא לפלסטינית; חוק ההגירה אינו חוק אפרטהייד, כפי שטוען שוקן, אף מדינה בעולם לא תאפשר הגירה חופשית ממדינות אויב; רובינשטיין סותר את הטענה כי מתן זכות הגירה המוני לא מסכן את הרוב היהודי בישראל. חברו לעמוד דן מרגלית הקפיד לעשות גילוי נאות בעבור רובינשטיין, והזכיר ששוקן דחק בשנים האחרונות את רגליו מעמוד הדעות של "הארץ".
גדי טאוב - בשם ההתנשאות
טאוב, בתפקיד הפילוסוף הנאור, בוחר לתקוף את מאמרו של שוקן מהכיוון ההפוך האשמתו בהתנשאות על מדינות ערב ש"יוותרו בשמחה על אופיין הלאומי וגם על האנטישמיות. כלומר הוא מניח, כמובן מאליו, שמדינות ערב...דמוקרטיות יותר מאיתנו ושהן מיגרו את האנטישמיות בהצלחה רבה יותר מאיחוד אירופה". טאוב מתחמם, בדרכו האינטלקטואלית, וטוען כי "עושה רושם שיותר משיש כאן חזון דמוקרטי וליברלי, יש כאן סלידה רגשית עמוקה כל כך מהציונות, שגזענות נגד יהודים מפסיקה להוות שיקול". הוא מקנח בהאשמת חזונו של שוקן כ"תוכנית הפקרתם של יהודים לאנטישמיות פרועה".
עמוס שוקן העדיף שלא להגיב לפרסומים במעריב.
גילוי נאות: "הארץ" הוא מבעלי אתר וואלה!.