עזבו את פנינה

אתמול מיהרה המשטרה לפרסם את דבר מעצרם של שני עובדים זרים לא חוקיים בביתה של פנינה רוזנבלום שברמת גן. תוך דקות הפך הנושא לשיחת היום בקרב מרבית כלי התקשורת. זה התחיל בדיווח לקוני בגלי צה"ל, המשיך בראיון אישי ולגלגני עם הגברת רוזנבלום, והגיע לשיא בכתבת צבע בוואלה! סלבס. לא אסתכן אם אהמר על כך שהיום יחגגו גם העיתונים הכתובים עם השלל שנפל בידיהם.

אין לי טענות כלפי התקשורת. רוזנבלום אכן סיפקה כותרת מצויינת לרגע. בלהט העניינים היא אף פלטה כמה אמירות שכל יחצ"ן מתחיל היה מונע ממנה לומר, דוגמת "שאחרי העבודה אנקה רצפות?", או "יש לי בית ענקי שאף אחד לא מוכן לנקות". על פניו היא אכן עברה על החוק, ואין כל סיבה שתקבל הנחות רק בגלל שהיא "מעסיקה 140 משפחות", כדבריה. אבל מעבר לחגיגה הצבעונית, הלגלוג והשימחה לאיד, רוזנבלום צודקת בביקורת שהטיחה במשטרה.

ראשית, משום הניצול הציני שעושה המשטרה, בכל פעם שמזדמן לה לתפוס "על חם" מפורסמים שמעסיקים עובדים זרים. לא זכור לי שכאשר עצרו שוטרי ההגירה עובדים תאילנדים במושב כמהין שבנגב, בחודש שעבר, ביום בו חגגו את ראש השנה שלהם, דאג מישהו במשטרת ההגירה לדווח על כך לתקשורת. ומצד שני, בהקשר אחר לגמרי, כשראש עיריית ת"א נחקר באזהרה, בפרשה חמורה פי כמה, איש במשטרה לא פצה פה במשך שבוע שלם. אני תוהה באיזה מן המקרים יש יותר עניין לציבור.

אך מעבר לכך, רוזנבלום צודקת, משום שכל הטיפול בנושא העובדים הזרים לקוי בבסיסו, ומעיד על היעדר מדיניות וחוסר אונים של המדינה ושל גופי הביצוע שלה, ובראשם, המשטרה. זו חוכמה קטנה מאוד לצוד ולגרש מהארץ עשרות אלפי עובדים זרים בלי להציע כל אלטרנטיבה למשק. קל מאוד גם להטיח ברוזנבלום: "אם תשלמי יותר תוכלי להעסיק עובדים ישראלים", ובכך להתעלם מהעובדה שרוב העובדים הפוטנציאלים יעדיפו לקבל דמי אבטלה מאשר לקרצף את הרצפות של ביתה. לפעמים אין גבול לצביעות ולהתחסדות שלנו, כשזה נוגע לאנשים אחרים.

מחקר שהתפרסם בחודש שעבר, אשר נכתב על ידי הפרופ' יצחק הרפז, יו"ר האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה, הד"ר עוזר כרמי, מומחה ליחסי עבודה, והכלכלן ד"ר רובי נתנזון, קובע חד משמעית, כי ההנחה של האוצר, לפיה כוחות השוק יפתרו בעצמם את בעיית האבטלה, אינה מציאותית. "למרות הוצאתם של עשרות אלפי עובדים זרים מהארץ עדיין לא חל גידול מהותי בביקוש לעובדים", נכתב שם.

כדאי לזכור, שפנינה היא רק הקורבן התורן והמוחצן של בעיה חברתית וכלכלית רחבת היקף, שמדירה שינה מעיניהם של רבים וטובים, בהם חקלאים, מגדלי פרחים ועובדי כפיים ממגזרים שונים בארץ, שהמשטרה לוקחת להם את העובדים ומחסלת בכך את פרנסתם.

ועוד לא אמרנו מילה על אותם אזרחים זרים חביבים, שבאו לעבוד כאן בתחומים כמו סיעוד, חקלאות ובניין, שממילא כבר לא קורצים למקומיים, כדי לשלוח קצת כסף למשפחות הנזקקות שלהם; או על האלימות, הגסות וחוסר ההתחשבות של משטרת ההגירה, כפי שנחשפו באינספור מקרים. האחרון שבהם, אגב, הוא סיפורה הנוגע ללב של ניצולת שואה מת"א, שהמטפלת שלה, שבתקופת המלחמה העניקה לה מחסה בביתה, נעצרה ומועמדת לגירוש.

אפשר לשמוח לאידה של רוזנבלום ולעשות ממנה צחוק. זה קל ולעיתים כמעט מתבקש. אך במקרה הזה, לפחות, כדאי להתעכב מעט ולחשוב טוב, על מה בעצם אנחנו צוחקים.