ים בחינם

חופשת הפסח כבר עברה, הטמפרטורות עולות מיום ליום ועונת הרחצה נפתחה רשמית לא מכבר. לכאורה, כל שנותר לנו הוא לארוז את המטקות והשמשייה ולהגיע לחוף הים, שם נוכל ללכת על החול הרך, לשמוע את רחש הגלים וליהנות מזיו השקיעה. לכאורה, שכן כל זה בהנחה שאנו מעונינים או מסוגלים להוציא מכיסנו עשרות שקלים על מנת ליהנות מדבר, שאמור להיות מובן מאליו - בילוי חופשי בחופי הים התיכון או הכינרת.

למה מובן מאליו? שכן חופי הים מהווים משאב טבעי השייך לכלל הציבור. הים הוא של כולנו. אבל, על פי דו"ח החופים החדש של החברה להגנת הטבע, הזכות הבסיסית שלנו ליהנות מהחופים כמעט ואינה קיימת בפועל. זאת, משום שבחופים רבים יש גדרות, והכניסה אליהם אפשרית רק בתשלום דמי כניסה שאינם פרופורציונאליים לשירותים הניתנים בחוף, ואינם עולים בקנה אחד עם הוראות חוק הסדרת מקומות רחצה.

החוק, למקרה ששאלתם, מאפשר אמנם גביית תשלום, אבל רק במידה וניתנים במקום שירותים נוספים מעבר לארבעת השירותים הבסיסיים הבאים: שירותי הצלה, ניקיון, מים לשתייה ושירותים - שאת כולם מחויבת הרשות המקומית לספק בחינם. כמו כן, גביית דמי כניסה לחוף אפשרית רק במידה וחלק סביר מאותו חוף פתוח ללא תשלום.

אך למעשה, משרד הפנים, האחראי לפקח על נושא דמי הכניסה, לא קבע קריטריונים לאישורם, ולכן אינו ממלא כראוי את תפקידו בנדון. מצב דברים זה מאפשר לכל אחד לעשות כטוב בעיניו, והאופן בו נגבים דמי הכניסה לחופים כיום מפקיע את המשאב הציבורי הזה מבעליו האמיתי - אנחנו. כך למשל, הכניסה לכל החופים המוכרזים בכינרת כרוכה בתשלום, שנגבה לרוב על בסיס יומי ונע בממוצע בין 60 ל-80 שקלים. כמו כן, מרבית החופים, הנמצאים בתחומי המועצות האזוריות, הינם בתשלום - כשבמחצית מהם גובים עבור חניה ובמחצית אחרת גובים עבור כניסה רגלית. בנוסף, קיימת תופעה הולכת ומתרחבת של השתלטות גורמים פרטיים על חופים ציבוריים לשם סגירתם וגידורם לטובת אירועים פרטיים ומסחריים. הדוגמא הבולטת לכך היא חוף ניצנים, שחלקו נסגר בזמן שמתקיימים בו אירועים מוסיקליים ופסטיבל הבומבמלה.

מציאות קשה זו הביאה למצב בו נמנעת הכניסה לחלק גדול מהחופים משכבות רבות בציבור, ובעיקר השכבות החלשות. משטח פתוח, אשר שייך לציבור כולו, הפך הים למעין "קאנטרי קלאב" סגור. על רקע המצב העגום הזה, הוחלט במסגרת הקליניקה לצדק סביבתי וסדנת החקיקה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א על הקמת קבוצת "ים לכולם", אשר תפעל למען קידום התיקון לחוק הסדרת מקומות רחצה, אשר הונח על שולחן הכנסת ע"י ח"כ חמי דורון, ונועד למנוע גביית תשלום עבור הגישה לים.

אם גם אתם מאמינים, כי ההנאה מהאוויר הצח והרחצה בים אינם מן הדברים שיש להתנות את השימוש בהם בתשלום כלשהו, הרי שזה הזמן להשמיע את קולכם. אם נמשיך להיות אדישים, ולא נפעל בעניין, נאבד את אחד מהשטחים הפתוחים האחרונים שנותרו במדינתנו הקטנטונת. באמצע מאי, חוזרת הכנסת מפגרת הפסח ועד אז עלינו לדאוג שהיא תפנים את מה שידוע לנו כבר מזמן, ותקדם את הליכי החקיקה בנושא, שכן הים הוא של כולנו, ולכן מחובתנו (ומחובתה של הכנסת) לשמור עליו ככזה.


יוני קרן הוא סטודנט למשפטים שנה ג' באוניברסיטת ת"א, המשתתף בסדנת חקיקה ובקליניקה לצדק סביבתי.