פריים טיים בערוץ 2, במחיר מודעת אינטשים

השעה שש בערב. הטלפון מצלצל. דוברת נעמ"ת על הקו, מבקשת ישיבה דחופה. שעה מאוחר יותר מגיעות נשות נעמ"ת וגואלות אותנו מסקרנותנו: "הגזירות הכלכליות שנוחתות עלינו מהוות איום כבד על מעמדן של הנשים בכלל ושל האמהות בפרט. הגיע הזמן להוריד את הכפפות ולהתחיל לזעזע את המערכת!".

אז או.קיי, אין בעיה. אנחנו אנשי פרסום מנוסים ויצירתיים. תנו לנו תקציב ואנחנו נשטוף את הרחובות בשילוט חוצות פרובוקטיווי, נהלום בתשדירי טלוויזיה ורדיו, נציף את העיתונים ונעשה הרבה רעש.

אז זהו, שלא. אין תקציב. לא לטלוויזיה, לא לשילוט חוצות ואפילו לא למודעות עמוד בעיתון. יש לנו תקציב שמספיק בקושי למודעות קטנות בשחור לבן ועם זה אנחנו צריכים לעשות הרבה רעש, מחר בבוקר!

הגשנו להן קפה והלכנו לחשוב. השתמשנו בכלים הרגילים: קופי קטן וחכם, ויז'ואל חזק שנותן מכה בבטן, טיזר מסקרן, טיפוגרפיה מטורפת. הן סיימו את הקפה, התבוננו בתוצאות והבינו שזה לא הקפה האחרון שהן ישתו אצלנו הלילה. הן אמרו שזה לא מספיק חזק, טענו שזה לא יעשה רעש והוסיפו שכשהן אמרו "להוריד את הכפפות", הן התכוונו לזה.

אז איך לעזאזל עושים רעש במודעת אינטשים שחור-לבן שתתפרסם רק פעם אחת?

אולי צריך קודם כל להבין יותר טוב את המסר. אז הן הסבירו לנו. אז הבנו. הבנו שהיום זה כמעט בלתי אפשרי להיות אמא וגם להתפרנס. הבנו שבארץ לפעמים אמהות ממש משלמות "קנס" על זה שהביאו ילדים לעולם. הבנו שלזה שמקבל את ההחלטות אין שום אינטרס לעודד ילודה בישראל. הבנו, הזדעזענו והבנו מה צריך לעשות כדי שכולם שם בחוץ יבינו את זה.

הרעיון היה פורץ דרך. אמיץ ושונה מכל מה שעשינו עד אותו יום.

מי שפתח עיתון בבוקר שאחרי, פגש מודעת דרושים של חברת "בייבי אקספורט". תחת הכותרת "דרושות נשים פוריות" הציעה החברה כסף טוב ותנאים מצוינים לנשים צעירות ובריאות שמוכנות ללדת עבור מפעל חדש שמייצא תינוקות לחו"ל. היה גם מספר פקס להגשת מועמדות, ובצד, ממש בקטן היה גם קרדיט של משרד פרסום שלא ישן כל הלילה.

באותו בוקר, הטלפונים לא הפסיקו לצלצל אלינו. הערוץ הראשון, זכייניות ערוץ 2, ערוצי הרדיו, העיתונים. כולם התחננו שנגלה להם מי עומד מאחורי המודעה האפוקליפטית הזו. דרשו ראיון בלעדי, הבטיחו חשיפה.

השארנו את כולם במתח עד ארבע אחר הצהריים. רק אז, כשנשות נעמ"ת ראו שהמסר באמת זיעזע את כולם, רק אז הן הסכימו להופיע באמצעי התקשורת.

אז מה היה לנו? שילמנו על מודעות שחור לבן. השקענו מחשבה יצירתית ואחרת וקיבלנו חשיפה מדהימה בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונות הכתובה.

הקקטוס שלנו דקר!!!


** הכותב הוא מנהל קריאייטיב בסיגאווי