הקרב על היבשת

החוק בבריטניה מחייב את הפאבים במדינות לצלצל בפעמון בשעה 23:00, כדי לשלוח את הסובאים חזרה לבתיהם. אלמלא החוק, היו הבריטים שותים עד הבוקר. לנגד עיני המחוקק עמד התוצר הלאומי של בריטניה. במפלגת השלטון, הלייבור, לא התרגשו מהמסורת ופתחו זה מכבר בהליך חקיקה שיאפשר את פתיחת הפאבים עד שעות מאוחרות יותר. לשמרנים יש הסבר פשוט לעניין, שלא לייחוס כמובן: "זה בגלל שבלייר הוא שיכור אירי".

שעות השתיה הן רק דוגמה למאבק האמיתי בבחירות האלו. שכחו מהמיסים, ממחלת הפה והטלפיים, מההגירה החוקית והבלתי חוקית ומשירותי הבריאות. בבחירות האלה עומדים זו מול זו שני כוחות: הגאווה הלאומית ו"הבדידות המזהרת" של השמרנים, מול הליברליזם והפאן-אירופיות, של הלייבור. אחד הרגעים היותר מביכים בקמפיין של הלייבור וטוני בלייר, היה כשקנצלר גרמניה, גרהרד שרדר, השמיע בקול את רעיון הממשלה הפדרלית האירופית. זה לא שבלייבור שוללים לחלוטין את הרעיון הגרמני. העיתוי הוא זה שהרס אותם: בעוד בלייר אומר כי אין בכוונתו "למכור את בריטניה לאירופה", מפריח שרדר את חלום "אירופה החזקה".

ראש הממשלה נתפס בעיני רבים מהשמרנים כנטע זר. בספר "להיות אירי" הצהיר בלייר, יליד סקוטלנד שגדל באירלנד: "אני גאה בשורשיי האיריים - אירלנד היא בדמי... שם, בחופי אירלנד, למדתי לשחות, ושם אבי לקח אותי לפאב, לכוס גינס הראשונה שלי". חלק מהשמרנים, שעבורם אירלנד – כמו הודו ופקיסטן – אינה אלא מושבה בריטית שנגזלה, לא ידעו את נפשם מרוב כעס.

אל מול הפתיחות של בלייר שלפו השמרנים שפן חדש-ישן. ב-1988 כתב מוריסי, סולנה לשעבר של הסמיתס, להקת הפועלים ממנצ'סטר: "לאנשים הטובים יש חלום נפלא - מרגרט על הגיליוטינה... מתי תמותי?/ מתי תמותי?/ כי אנשים כמוך גורמים לי להרגיש זקן מבפנים/ בבקשה, תמותי". זה לא הפריע לשמרנים לנקות את האבק ממרגרט תאצ'ר, ולהציבה מאחורי ויליאם הייג, במאבק מול בלייר וה"סוציאליזם" שלו.

תאצ'ר מייצגת את השמרנים מהדור הישן. אלה שלא אוהבים את מה ששמעון פרס היה מכנה "השתלבות במרחב". אירופה היא לא כוס התה שלהם: הם מכנים אותה בזלזול "היבשת". איזכורה של תאצ'ר הכניס קצת אנרגיות למערכת הבחירות: הלייבור מיהרה לפרסם פוסטר של פרצופו של הייג עם רעמת השיער של תאצ'ר. השמרנים השיבו אש עם פוסטר של סגן ראש הממשלה, ג'ון פרסקוט, הולם בפניו של חוואי שהשליך לעברו ביצה.

אבל "מלחמת הפוסטרים" לא צריכה להטעות: היא אולי עושה גלים, אבל סערה אין. הסקרים האחרונים, שמורים על יתרון של 11 עד 23 אחוזים לטובת הלייבור מותירים שלוש אפשרויות: או שהבריטים מרוצים מכהונתו של בלייר; או שהם מסכימים כי "אשת הברזל", יחד עם ויליאם הייג, שייכים לעבר; או שהם גם מסכימים לכך וגם מרוצים מבלייר.

מלבד השמרנים, גם במקום נוסף עשויה להיות סיבה לדאגה: משפחת המלוכה. האגדה מספרת שהעורבים קצוצי הכנף ליד הלונדון-טאואר ימוטטו את הממלכה המאוחדת, ואת בית המלוכה, ביום בו ישיבו לעצמם את כנפיהם. היום, אם לא תהיה הפתעה מרעישה, יעניקו הבריטים לעורבים את הכנף השמאלית, הלפט-וינג של הפרלמנט הבריטי. ניצחונה הצפוי של מפלגת הלייבור עשוי להיות מחצית הדרך לקראת הפיכתה של בריטניה מממלכה לרפובליקה. הוויכוח על נחיצותו של בית המלוכה עשוי להתחמם ככל שיתחזקו הליברלים וייחלשו השמרנים. בעוד שבמערכות הבחירות הקודמות דובר על קרב על הבית ברחוב דאונינג 10, מעון ראש הממשלה, הבחירות האלו עשויות לפתוח בעתיד קרב על בית אחר: ארמון בקינגהם.