שעת לילה מאוחרת. מאוד. המעצבת הבלונדינית נשפה את עשן ה-more המחליא שלה ישר לתוך העין האדמומית, ספק מעייפות, ללא ספק מסוטול, של סוס העבודה המקומי ונעצה בי מבט שורף ששמור בדרך כלל לבעלה.
בתגובה נתתי קטנה לטכנופוב הוותיק שכבר ראה הכל (יחסית לאחד שעל עיניו נחות דרך קבע שתי תחתיות אוזו 12) שהחזיר לבלונדה בסנוקרת קטנה עם חרצן הזית היחיד שביג מאמא פישלו בפיצה בעשור האחרון.
חלאס, מיסטר דדליין הגיע כמו תמיד לפני הזמן וצריך לשלוח למותג המהלך, סליחה, ללקוח, מייל עם הקריאיטיב ההזוי שהצלחנו להפיק תוך כדי התעלמות מכוונת מהבריף המשמים שהעביר. הטלפון צילצל. הקונצרן הממותג היושב לו באירופה עם סטופר שווייצרי מקפיד על דד ליינים וכמובן הקדים אותנו בדקה. "הרגע שלחנו" אינפפה הבלונד לטלפון, "זה בדרך אליך, בטח מתעכב מעל איטליה" הצחיקה את הטכנופוב וכנראה שלא את הקונצרן הממותג, לפחות כך הסקנו מצליל הטריקה והצפצוף הארוך כמו במוניטור של יוחנן פאולוס השני בשבוע האחרון לחייו.
ברגע אחד נלכדו ארבעת המבטים בחלקיק הממוצע של המרחקים הקטנים ממילא בינינו: העיניים והחיוכים אמרו הכל. יש לנו את זה. יש לנו קמפיין סוף (עוד לפני הסלנג). יש לנו יציאה שתשנה את האינטרנט. יש לנו שעה עד שהשמש עולה. אין סיכוי שזה עובר את הלקוח.
לחצתי סנד ושלחתי את הלינק לקונצרן. הטכנופוב והבלונדה יצאו משועשעים יחד לשירותים (עוד לפני ה-TLV) והטלפון שוב צילצל. נציג הוד מעלתו במבטא שהסגיר שנות עבודה בז'נבה עם ילדות ברמת אביב ג' לא חיכה שנייה והתחיל להצליף על הספיקר: "מרד! (ז'נבה) יצאתם מדעתכם? (גימל), מי יאשר לי כזה דבר, בשביל מה אני משלם לכם? מישהו לימד אתכם לקרוא בריף? מישהו לימד אתכם לקרוא? יש לכם 12 שעות לייצר לי קמפיין חדש לפני שאני מבטל את כל העניין שגם ככה נשבר לי ממנו!"
השניים מה-TLV חזרו במבט של "מה אתם מסתכלים?". הסוס ליכסן לי "אחלה. בואו נתחיל" ואני, טוב אני זה סיפור מוכר. פעם בכמה שנים בא לי לעשות משהו בניגוד לאופי שלי, ויצא המקרה שבדיוק השנה החלטתי לא להפסיק לשתות ולעשן. חייגתי למותג ואמרתי, וזה ציטוט: "תקשיב לי טוב: כבר שנים אתם מתעקשים לעשות את הבנאלי - לא לפרוץ דרך, לא להוביל, לא לעשות משהו שידברו עליו. ואתה, אתה בטח לא תגיע רחוק אם תמשיך לפחד מהצל של עצמך. אני אומר לך שיש לך פה קמפיין ששנים עוד ידברו עליו בתור פריצת הדרך של הפרסום האינטראקטיווי בישראל, וחוץ מזה, זו הפעם הראשונה בישראל שמחלקים קקטוס על אינטראקטיב ועוד בלילה של החתונה שלי בטוסקנה, אז אתה לא הולך להרוס לי את זה".
הס. שתיקה. חצי דקה, ואז הקונצרן על הקו: "פחדן הא? אני עוד אסגור איתך חשבון. יש לך אוקי ממני ושיהיה לך מזל טוב".
טוב נו, זה לא היה ממש ככה, אבל באמת הבאנו יציאה וזכינו בקקטוסי האינטראקטיב הראשונים בחוות רונית ב-2002 , ביניהם הקקטוס הראשון בהיסטוריה על קמפיין האינטראקטיב של השנה.
ובאמת הקונצרן סגר איתי חשבון.
ובאמת טסתי באותו לילה להתחתן בטוסקנה.
** הכותב הוא שותף ומנכ"ל arc interactive
הקקטוס האינטראקטיב הראשון
תימור גורדון, "הבצפר"
26.4.2005 / 9:12