ציוני דרך בחייו של עזר ויצמן

עזר ויצמן, אחיינו של נשיא המדינה הראשון, חיים ויצמן, נולד בתל אביב ב-15 ביוני 1924 וגדל בחיפה. ב-1942 התגייס לצבא הבריטי, הוכשר כטייס חיל האוויר המלכותי באפריקה, והוצב במצרים ובהודו. ב-1946 הצטרף לאצ"ל והיה חבר הארגון עד קום המדינה. ויצמן שירת ב"שירות האוויר", שהפך בהמשך לחיל האוויר של צה"ל. במלחמת העצמאות הטיס מזון, תחמושת ואספקה ליישובים הנצורים בנגב ובגוש עציון, ונשלח לצ'כוסלובקיה ללמוד להטיס את מטוסי ה"מסרשמיט" ולהטיס אחד מהם לישראל. המטוס הוחש מיד לקרב בהפצצת הטור המצרי המשוריין שהיה באותה עת באשדוד.

ב-1950 נישא ויצמן לראומה שוורץ, ולזוג נולדו שני ילדים - מיכל ושאולי. הבן נפצע קשה בתעלת סואץ במלחמת ההתשה, וב-1991 נהרג עם אשתו בתאונת דרכים. עזר ויצמן ביקש להיקבר לצדו בבית הקברות באור עקיבא.

ב-1958, בהיותו בן 34 בלבד, מונה ויצמן למפקדו השישי של חיל האוויר, תפקיד בו כיהן עד 1966. לימים נודע ויצמן כמי שטבע את הסיסמה "הטובים לטיס". תפקידו הבא בצה"ל היה ראש אג"ם, ולזכותו נזקף חלק נכבד בניצחון צה"ל במלחמת ששת הימים. ב-1969 פרש מצה"ל, לאחר שהבין שתפקיד הרמטכ"ל חסום בפניו (יש הטוענים שעקב השקפותיו הפוליטיות). עם שחרורו התמנה לשר התחבורה בממשלת הליכוד הלאומי בראשות לוי אשכול.

דרכו הפוליטית היתה מלאה תנודות ושינויים, ולא אחת ספג ביקורת בשל כך. בקיץ 1970 פרש יחד עם גח"ל מהממשלה. הוא כיהן כיו"ר תנועת החרות עד 1972, עת התפטר מתפקידו, אך ב-1976 חזר לחרות עם תחילת מערכת הבחירות, שהביאה למהפך הפוליטי. ב-1977 התמנה לשר הביטחון בממשלתו של מנחם בגין, ובתקופת כהונתו נערך "מבצע ליטאני", והתקבלה ההחלטה על פיתוחו של מטוס הקרב "לביא". מיד לאחר מבצע ליטני הציע ויצמן הקמת "ממשלת שלום לאומית" לקידום תהליך השלום - רעיון שנדחה על ידי ראש הממשלה.

בתקופה זו חל שינוי מהותי בדעותיו והוא הפך ביקורתי יותר ויותר כלפי המדיניות הנוקשה והלא מתפשרת של מפלגתו בנושא תהליך השלום, תוך שהוא מתנגש עם שר החקלאות דאז, אריאל שרון, סביב נושא מדיניות ההתנחלויות. אז קיבל על עצמו ויצמן למלא תפקיד מרכזי בהשגת הסכם שלום בין ישראל למצרים. הוא היה לשר הישראלי הראשון שביקר במצרים, ופיתח קשרים אישיים עם הנשיא אנוור סאדאת.

ב-1980 התפטר שוב מהממשלה, ולזמן מה שקל ייסוד מפלגה חדשה בהנהגת משה דיין. עקב כך סולק מחרות, ובמשך ארבע שנים היה איש עסקים. במרץ 1984 ייסד מפלגה חדשה בשם "יחד" שזכתה בשלושה מושבים בבחירות לכנסת ה-11, תוצאה שהפכה אותה ללשון מאזניים. לאור עמדתו האישית, וגם לאחר קבלת עמדתו של נשיא המדינה חיים הרצוג, הכריע ויצמן לטובת הקמת ממשלת אחדות לאומית, תוך רוטציה בתפקיד ראש הממשלה בין שמעון פרס ויצחק שמיר. לממשלה זו הצטרף כשר בלי תיק. כיוון שלאחר הקמת ממשלת האחדות פרשו ממפלגת העבודה חברי הכנסת של מפ"ם וחבר הכנסת יוסי שריד, הצטרף ויצמן עם מפלגתו אל מפלגת העבודה, באוקטובר 1986.

ב-1988 מונה לשר המדע והטכנולוגיה בממשלת האחדות הלאומית שבראשות יצחק שמיר. בסוף 1989 קיים מפגש עם אנשי אש"ף, הוא סולק מהקבינט הבטחוני ועמד בפני פיטורים מהממשלה. לאחר פירוק ממשלת האחדות הלאומית התפטר מהכנסת בפברואר 1992.

ב-13 במאי 1993 הושבע לתפקיד נשיא המדינה, והתבטאויותיו במסגרת תפקידו משכו ביקורת רבה. במהלך כהונתו נמשכה הלחימה בלבנון והתרחשו פעולות טרור קשות. כנשיא, הקפיד ויצמן לפקוד כל אחת מהמשפחות השכולות לביקור תנחומים והיה ידוע בביקוריו הספונטניים. למרות ביקוריו הדיפלומטיים בחו"ל, ובהם הביקור ההיסטורי בפרלמנט הגרמני בו נאם בעברית, היה ויצמן בעיקר נשיא של ענייני פנים. הוא נהג לענות לפניות של ארגונים חברתיים ושל יחידים ולנסות לסייע. ב-1996, הזמין ויצמן את ראש הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, לביקור פרטי בביתו בקיסריה והביע תמיכה בנסיגה מרמת הגולן.

ויצמן עורר סערות רבות במהלך כהונתו, בעיקר בקדנציה הראשונה שלו, לאחר שהרבה להתעמת עם ראש הממשלה בנימין נתניהו (שכיהן מ-1996). הוא קרא לנתניהו להקדים את הבחירות ונחשב לנשיא הפוליטי ביותר שכיהן. ויצמן הרבה להתבטא בנושאי פנים, ובין השאר יצא נגד רצונה של החיילת אליס מילר להתקבל לקורס טיס ('תשמעי מיידלע, ראית גבר סורג גרביים? נשים לא עומדות בלחצים שיש על טייסי קרב)'). הוא יצא נגד הקהילה ההומו-לסבית ('אני לא אוהב גבר שרוצה להיות אשה, זו תופעה לא נורמלית), אך התפייס איתה לאחר מפגשים עם פעילים. הוא יצא נגד חברי כנסת בגלוי, כולל התבטאויות חריפות כמו 'מה עושה הזקנה הבלה הזאת בכנסת?', על שולמית אלוני. ויצמן עף עורר סערה בהלוויתו של ראש הממשלה יצחק רבין, כשבהספדו אמר 'יחסרו לי השעות שישבתי ודיברתי איתו... אכלנו כמה דברים טובים, שתינו כמה דברים טובים'. עם זאת, ויצמן ידע להכיר רבות בטעויותיו ולהתנצל עליהן בפומבי.

למרות הביקורת כלפיו זכה ויצמן לאהדה רחבה בציבור, בעיקר בשל התמדתו לבקר אצל כל משפחה שכולה מבין משפחות חללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה. ישירותו והקשר הבלתי-אמצעי שלו עם הציבור הביא לו פופולריות, והוא נבחר לתקופת כהונה שנייה כנשיא בשנת 1998.

בדצמבר 1999 פורסמה ידיעה באמצעי התקשורת, לפיה קיבל ויצמן החל משנת 1988 סכומי כסף עליהם לא דיווח מידידו המיליונר אדוארד סרוסי. למרות החלטת פרקליטות המדינה לסגור את תיק החקירה נגדו, התפטר ויצמן מתפקידו בתום שבע שנות כהונה. הוא עזב את בית הנשיא ביולי 2000 והוחלף במשה קצב. מאז פרש מבית הנשיא, לא חזר ויצמן לפוליטיקה או לעסקים פרטיים, והוא חי עם אשתו ראומה בביתו בקיסריה.