פרופורציות – הסכסוך בנפאל

בסביבות השנה 563 לפני הספירה, נולד בעיר לומביני, הנמצאת היום בנפאל, נסיך בשם גואטמה סידהארתה. בהיותו עלם צעיר נתקל הנסיך לראשונה באנשים אומללים וסובלים, והוא זנח את עושרו ואת חייו הנוחים לטובת מסע ארוך כדי לגלות את הסיבה לקיומו של הסבל. כך החל, על פי המסורת, סיפורו של הבודהא, שתורתו ממשיכה להשפיע על מאות מיליונים באזור וברחבי העולם. אלא שתורה לחוד ומציאות לחוד, וארץ הולדתו של הבודהא צמאה כיום מאד לסובלנות ורדיפת השלום שבבסיס תורתו של בנה המפורסם ביותר.

במאה הראשונה לפני הספירה כבר היוותה נפאל הדרומית את לבה של ממלכה בודהיסטית אדירה, בהנהגת הקיסר אשוקה. לאחר מותו של אשוקה השתלטו על האזור המכונה כיום "נפאל" נסיכויות הינדיות, וכיום רוב האוכלוסיה (כ-80%) היא הינדית.

בתחילת המאה ה-19 הוכנעה ממלכת הגורקה של נפאל בידי הכוחות הבריטיים של חברת הודו המזרחית. מלחמה זו נקראה "המלחמה האנגלו-נפאלית". באמצע המאה נלחמו בני נפאל לצד האנגלים נגד ההודים, שהתקוממו במה שכונה "מרד ספוי", וקיבלו בתמורה בחזרה את רוב השטחים שנלקחו מהם ארבעים שנה קודם.

עוד לפני מרד ספוי חלו חילופי שלטון בנפאל לאחר שאדם בשם ג'ונג בהדור ראנה טבח במאות נסיכים ואצילים. משפחת ראנה שלטה בנפאל כ"ראשי ממשלה" – תפקיד שעבר בירושה – עד 1948. לאחר שהודו זכתה בעצמאות וסיימה את מלחמתה בפקיסטן, היא התפנתה לשכנתה הזעירה. משפחת ראנה הודחה ואדם בשם טריבהובן מונה למלך, כשהודו מקימה בנפאל שלוחה של "מפלגת הקונגרס" שייסדה את הודו המודרנית. אולם לאחר בחירות, שתוצאותיהן לא מצאו חן בעיניו, ביטל בנו של טריבהובן, מאהנדרה, את כל המפלגות וייסד שיטה של "פנצ'יאט" – מעין מועצות מקומיות אוטונומיות הממונות על ידי המלך. בנו, בירנדרה, המשיך בשיטה זו במשך כ-20 שנה.

ב-1989 החלו בנפאל מחאות המוניות שכונו "ג'אנה אנדולן" (תנועת העם), בדרישה לדמוקרטיה. לאחר התנגשויות, בהן נהרגו מאות בני אדם, נכנע בירנדרה, התיר את קיומן של מפלגות והזמין את האופוזיציה לקחת חלק בשלטון. ב-1991 נערכו בחירות בנפאל, לראשונה אחרי 40 שנה, ומפלגת הקונגרס והמפלגה הקומוניסטית של נפאל חלקו את רוב הקולות.

למרות התקוות הגדולות, המעבר לסממנים דמוקרטיים לא הניב את השינוי המצופה, השחיתות פשתה במדינה, ואף מפלגה לא הצליחה להחזיק בשלטון למשך יותר משנתיים. ב-1995 החליטה המפלגה הקומוניסטית השנייה בגודלה במדינה, "החזית העממית המאוחדת" המאואיסטית, שנמאס לה מהמצב, והגישה לראש הממשלה דאז רשימה של 40 דרישות – חלקן הגדול בלתי אפשריות לחלוטין מבחינה פוליטית, כמו ביטול הסכם הגבול עם הודו וביטול מעמד משפחת המלוכה. כאשר הדרישות נדחו, ירדו המאואיסטים למחתרת ופתחו ב"מלחמה עממית" לפי דוגמת מאבקו של מאו טסה טונג הנערץ עליהם. הם תקפו מספר מפעלים ובתי עסק, אולם גם כאשר תקפו תחנות משטרה, עדיין נתפשו בשלב זה כבעיה של אכיפת חוק.

בין 1996-2001 היו בנפאל חמש ממשלות, כאשר חוסר היכולת לשים קץ למרד המאואיסטי מהווה את הסיבה העיקרית לנפילתן. התיירות, מקור ההכנסה העיקרי של המדינה, נפגעה קשות ממכל הסיפור. ב-1998 נערכו שלושה סיבובי מו"מ בין הממשלה למורדים, אבל דרישת המאואיסטים, לכנס אסיפה מכוננת שתנסח חוקה חדשה למדינה, נדחתה, והמורדים חזרו למעוזיהם ההרריים. ראש הממשלה קויראלה ניסה לשגר נגד המאואיסטים את הצבא, במקום המשטרה, אך הצבא סירב להיענות להוראה. בינואר 2001 הוקם גוף בשם "המשטרה החמושה", שתפקידה היה להילחם במורדים.

ביוני 2001 זועזעה ממלכת נפאל כאשר יורש העצר, דיפנדרה, לקח רובה והחל לטבוח במשפחתו, במחאה על סירובם של הוריו להתיר לו לשאת את בחירת לבו לאישה. לאחר שרצח את אביו, אמו, אחיו, אחותו, שני דודים ושלוש דודות, הפנה את הנשק גם לעבר עצמו, אלא שבשלב זה בגד בו חוש הכיוון. הוא אמנם מת, אבל רק לאחר שגסס במשך כמה ימים והספיק להיות מוכתר כמלך.

כשדיפנדרה נפח את נשמתו, הוכתר כמלך דודו, גיאננדרה. נראה שהמלך החדש מעולם לא התלהב במיוחד מהניסוי הדמוקרטי. הוא הכריז על מצב חירום, פיזר את הממשלה ושיגר את הצבא – שציית הפעם – נגד המורדים.

לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר החליטה ארה"ב שחשוב לה מאד למנוע את הידרדרות נפאל למעמד של "מדינה כושלת" והחלה להזרים סיוע לצבא הנפאלי. בנובמבר כשל סיבוב נוסף של שיחות שלום לאחר שהמורדים תקפו במהלך השיחות 42 תחנות משטרה.

מאז מתנהלים חיי נפאל בסבב מעייף של מגעי שלום והפסקתם, התקפות של המורדים והתקפות שכנגד, כשמעת לעת מפזר המלך את הממשלה ומרכיב אחרת – מה שמחזק את טענת המורדים, שקוראים לכל בני נפאל להתאחד נגד "משטר מהמאה ה-18". כעשרת אלפים איש איבדו את חייהם עד כה בסאגה הזו.

ב-2004 ערכו המורדים הפגנת כוח מרשימה כשהטילו במשך שבוע מצור על הבירה קטמנדו, בלי שהצבא יוכל להכריח אותם להסירו. החודש ארגנו המורדים שביתה כללית בת 11 יום, במחאה על כך שהמלך שוב פיזר את הממשלה, בפברואר האחרון.

רוב הפרשנים תמימי דעים שהמורדים, שכוחם על פי ההערכות מונה כשמונת אלפים לוחמים מה"גרעין הקשה", אינם מסוגלים לגבור באמת על הצבא הנפאלי, המונה פי עשרה חיילים ויותר. מצד שני, הפרשנים מסכימים גם שהצבא אינו מסוגל למחוץ את המורדים, כל עוד אלה מסוגלים לסגת בשעת הצורך להרי ההימלאיה, שם הם נהנים מתמיכה רבה. כל זה לא הפריע למנהיג המורדים, המכונה "פרצ'אנדה" ("הכביר") לדחות השבוע הצעות לשיחות שלום ולהצהיר שסיום הסכסוך קרוב מאד. כבר היו בעבר מקרים בהם הצליח כוח מורדים נחות מספרית להדיח שלטון רקוב (קסטרו בקובה, לדוגמה), אבל בינתיים אין סימנים שהדבר עומד להתרחש בנפאל, שם נהרגו השבוע כמה עשרות מורדים בקרבות עם הצבא. נראה שארצו של הבודהא תמשיך להקיז דם ולהיות תקועה בימי הביניים.