באוגנדה מעדיפים פיוס שבטי על צדק

בית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה הוא דרך אחת להעמיד לדין אנשים שעשו מעשי טבח. ביצים טריות, ענפים ובעלי חיים שאנשי האצ'ולי מצפון אוגנדה משתמשים בהם לטקסי הפיוס המסורתיים שלהם הם דרך אחרת. שתי השיטות שונות מאוד זו מזו - האחת מתבססת על מושגים מערביים של צדק ואילו האחרת נשענת על מסורת אפריקאית עתיקת יומין של סליחה ופיוס. והן סותרות זו את זו במענה שהן נותנות לאחת ממלחמות הגרילה החריגות והאכזריות ביותר ביבשת - סכסוך המתנהל כבר 18 שנים על האדמה הטרשית לאורך הגבול שבין אוגנדה לסודאן.

המורדים, המכנים עצמם "צבא ההתנגדות של האל", אמנם מדברים על חשיבותן של עשרת הדיברות אך עם זאת נוהגים לרצוח ולשסע אזרחים הנקרים על דרכם. וכדי להגדיל את כוחותיהם, הם חוטפים בלילות ילדים, שאותם הם מאמנים לרצוח. בעזרת שטיפת מוח שיטתית הם הופכים אותם לדור הבא של לוחמים חסרי רחמים, הפועלים להפלת השלטון. הם מאלצים ילדות בנות 12 לתפקד כנשותיהם של מפקדי המורדים. כל מי שמנסה להתנגד נרצח באכזריות.

בית הדין הבינלאומי, שהוזמן על ידי הנשיא יאוורי מוסווני לחקור את המלחמה, הודיע כי בקרוב יוצאו צווי מעצר נגד מפקדי צבא ההתנגדות, בהם גם ג'וזף קוני, שמציג את עצמו כמנהיג רוחני ומרפא. אולם חלק מקורבנות המלחמה מבקשים מבית הדין שלא להתערב בעניין. לטענתם, בני המקום יסבלו אם ראשי המורדים ירגישו מאוימים ויידחקו לפינה, והם ממליצים לנסות להגיע לפיוס בין הצדדים באמצעות טקס עתיק יומין, שבו נעשה שימוש גם בביצים.

"כשמדברים על צווי מעצר, זה נשמע מאוד פשוט. אולם צו מעצר לא אומר עדיין שהמלחמה הסתיימה", אמר דיוויד אונן אקאנה השני, ראש שבט האצ'ולי - השבט השולט באזור הצפון המוכה קרבות. אונן ביקר לאחרונה בהאג כדי להציג את התנגדותו. לארס אריק סקנסאר, נציג האו"ם הבכיר בעיר הצפונית גולו, שימש מתווך במקומות רבים בעולם ב-12 השנים האחרונות, ובין השאר ביוגוסלביה לשעבר, בסיירה ליאון ובמזרח התיכון. "מעולם לא ראיתי יכולת כזאת לסלוח", אמר.

קוני מספר לחסידיו כי הוא עומד בקשר ישיר עם האל, וכי האל הוא זה שאומר שמותר להרוג למען הפלת ממשלתו המושחתת של מוסווני, הנאשמת ביחס עוין כלפי צפון המדינה (עם זאת, חטאי הממשלה אינם מפורטים).

בשנת 1988, כשהממשלה ניסתה להקנות לתושבי הכפרים כישורי הגנה עצמית, צוטט קוני כאומר: "אם תירה בנו חץ ואנחנו נכרות את היד ששילחה את החץ, מי יהיה האשם? אתה מדווח עלינו ואנחנו כורתים את שפתיך - מי האשם? אתה! התנ"ך טוען כי אם היד, העין או הפה אשמים, יש לכרות אותם". המורדים החלו לכרות שפתיים, ידיים, אפים ושדיים של אזרחים, מותירים את קורבנותיהם בחיים כדי שישמשו אזהרה מתמדת לאחרים.

בימים אלה, בהתכנסות של ראשי שבטי האצ'ולי, הועלה הרעיון ליישם את שיטת הסליחה והפיוס. תחת עינם הפקוחה, 28 גברים ונשים צעירים שערקו לאחרונה משורות המורדים נערכו בשורה, על פי דרגותיהם, על גבעה המשקיפה על גולו, בירת המחוז מצולקת הקרבות. בראש השורה עמד סגן אלוף גידם ובסופה ניצבו טוראים בני עשרה. הם הרגו ופצעו ביחד. הם אנסו ובזזו. בזה אחר זה, הם טבלו את רגל ימינם בביצה טרייה. הקצין בכיר, שאיבד את רגלו הימנית בהפצצה, טבל במקום זאת את הקב הימני שלו בנוזל הביצה. במסורת המקומית הביצה מסמלת חיי תום, ובאמצעות טבילת רגלם הרוצחים משקמים את עצמם ומחזירים לעצמם את זהותם הקודמת.

לאחר מכן הלוחמים העריקים התחככו בענף עץ פובו, האמור לטהר אותם באופן סמלי. ובדילוג מעל מוט הם התקבלו מחדש לחיק הקהילה על ידי אקאנה וראשי השבטים האחרים.

"אני מבקש שתסלחו לי", אמר צ'ארלס אוטים, בן 34, הסא"ל שלחם בשורות המורדים ושנחטף בתחילת המלחמה על ידי המורדים כשהיה רק בן 16, "עשינו לכם עוול".

את הטקס הזה נהגו תושבי המקום לערוך לאחר שבני שבט אחד הרגו בבני השבט האחר. לאחר שהוא מאומץ מחדש לחיק הקהילה, החוטא נדרש לשבת עם מנהיגי השבט ולכפר על חטאיו. לאחר שהוא מתוודה על חטאו, הוא מחויב לשלם פיצוי לקרובי משפחתו של הקורבן. הפיצוי ניתן בצורת פרות, עזים וכבשים.

שיטה זו אינה שונה מאלה הנהוגות בחלקים אחרים של אפריקה. הסומאלים עדיין משלמים פיצויים כדי לשכך קרבות פנים-שבטיים במדינה, אף על פי שהטקסים המסורתיים אינם יכולים להדביק את קצב ההרג. בצפון קניה, שבה גרם גל של אלימות שבטית למותם של כמה עשרות אנשים, הוצפו מתווכי השבטים בתלונות על כך שהפיצוי בפרות שניתן על אובדן חיי גבר היה גבוה מזה שניתן על אובדן חיי אשה.

רואנדה שחוותה טראומה הסתייעה בצדק בינלאומי ובצדק מקומי כאחד בתגובה על הרצח ההמוני שהתרחש בשנת 1994 ושגרם למותם של 800 אלף בני אדם מבין הטוטסי ומבין ההוטו המתונים. בית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה ברואנדה, הפועל בארושה שבטנזניה, הוקם על ידי האו"ם כדי להעמיד לדין את מתכנני האלימות. החיילים הזוטרים הרבים שהשתתפו בטבח מזומנים למשפטי גצ'אצ'ה מסורתיים, שבהם מנהיגי הקהילה מאזינים למקרה המתואר ולרוב מוחלים לאלה המתוודים על חטאיהם.

ממשלת אוגנדה, התומכת בבית הדין הבינלאומי, כבר אימצה את השיטה המסורתית של סליחה ופיוס כאחת מאסטרטגיות השלום שלה. תוכנית חנינה הפועלת מאז שנת 2000 הניעה אלפי מורדים מצבא ההתנגדות של האל ומארגונים אחרים להניח את נשקם ולהצטרף מחדש אל הקהילה. תוכנית רדיו פופולרית המשודרת בצפון מפיצה את המסר כי המורדים החוזרים לא יוצאו להורג. כל זאת כדי לסתור את מה שקוני אומר לחסידיו. "כל מי שיוצא מהבוש זוכה לסליחה", הסביר הסגן טבארד קיקונו, דובר הצבא המוצב בגולו.

מחילה היא אסטרטגיה אחת המשמשת לדיכוי האלימות. לבד מכך מתקיימות גם שיחות שלום שגרתיות יותר. בדצמבר 2004 הן הביאו למפגש נדיר בין הנהגת המורדים ובין הנהגת המדינה. אם אכן המלחמה תסתיים בקרוב, שיחות אלה - המנוהלות על ידי בטי ביגומבה, יועצת לבנק העולמי ושרה לשעבר, שנראה שהיא נהנית מאמונו של קוני - ימלאו תפקיד מכריע.

ללא ספק, רבים מתושבי אוגנדה מעוניינים שקוני וחבר מרעיו ייאסרו. אך, במפתיע, כמה מאלה שגופם הושחת בידי המורדים, שראו כיצד ילדיהם נחטפים או שחוו שנות סבל ארוכות, טוענים כי שיטת הצדק המסורתית חייבת להיות עמוד השדרה של סיום המלחמה. נימוקם העיקרי הוא, שהקו המפריד בין הקורבן לרוצח מטושטש מדי.

בסכסוכים רבים באפריקה, קהילות ושבטים מתייצבים אלה מול אלה. אולם בצפון אוגנדה, בני האצ'ולי קוללו בכך שהם נמצאים משני צדי המתרס של הסכסוך. צעירי האצ'ולי נחטפים והאנשים שהם נאלצים להרוג עשויים להיות ככל הנראה בני אצ'ולי אחרים וכן בני שבטים נוספים מהצפון. אחיינו של אקאנה נחטף בידי המורדים לפני שנים אחדות ונהפך לרוצח בעצמו. הנער חזר כעת הביתה, טוהר על ידי טבילת רגלו בביצה, והוא עתיד לזכות לסליחה.

זה רק מובן שסליחה וזעם מתערבבים במוחם של רבים. מורדים לשעבר שהסגירו את עצמם התקבלו על ידי הקהילות שבהן פגעו, וכל אחד שחוזר מלמד על כך שהמלחמה הולכת ודועכת. אולם הלוחמים לשעבר מתלוננים כי לעתים הם גם סובלים מחרמות והטרדות.

קונאקי לאקר, בת 25, מתקשה להישיר מבט אל האנשים לאחר שהמורדים כרתו את אפה, את אוזניה ואת שפתה העליונה לפני יותר מעשור. היא החלימה מפציעותיה הפיסיות אולם סבלה נמשך. "אין לי מה לומר למי שחתך אותי", היא אומרת בנוקשות, נועצת את מבטה באדמה, "אבל יש להעניש אותו באותו האופן שבו אני נענשתי".

רגע לאחר מכן, מונף נס הסליחה. "מה שאני באמת רוצה זה שלום", היא אמרה, "אם אלה שעשו לי את זה, וגם לרבים אחרים, מצטערים על מה שהם עשו, נוכל לקבל אותם בחזרה".