כינוס מותגים

זה היה עוד אחד מאותם ימי ראשון. יצאתי מהמיטה בכבדות מה, ואוטומטית הדלקתי את הרדיו. בדיוק היתה פרסומת לקורנפלקס של אלופים, אז הכנסתי את זה טוב טוב לאוזניים והכנתי לי צלחת. כשסיימתי נכנסתי להתקלח ופינקתי את עורי עם סבון גוף נוזלי בעל 30% לחות השומר על רעננות לאורך כל היום. ציחצחתי שיניים עם המשחה הנמכרת ביותר באמריקה וחפפתי עם השמפו הנמכר ביותר בישראל. יצאתי מהמקלחת והתגלחתי עם סכין טורבו חדשני שנותן את הכי טוב שגבר יכול לקבל.

לבשתי מכנסיים שעוצבו לתשוקה, חולצה שרק נראית יקר ונעלתי נעליים שעושות לי וי בכל פעם שאני נועל אותן. כשסיימתי להתכונן עברתי לסלון, הדלקתי טלוויזיה ששואלת מה אני אוהב וראיתי שניים שתמיד יחד, משדרים תחזית מזג אוויר בחסות סידן יצא. יצאתי מהדירה שנמצאת בפרויקט המגורים של המחר וכשהגעתי לחניה חיכתה לי שם מכונית שמדברת אל השכל שלי. לפעמים אני שוכח שזו מכונית משפחתית אבל אז אני מחזיר את עצמי לפוקוס. הנעתי את הרכב, התחלתי לנסוע לכיוון המשרד ובדיוק אחרי חמש דקות נעמדתי. פקק! ארוך! בפעם הבאה רק רכבת. ככה הופכים שעה אבודה לשעת עבודה.

ותוך כדי שאני זוחל בפקק, הספקתי לעשות חמש שיחות, לשלוח שלושה SMSים, לראות יצפאן, להוריד רינג-טון ו... להיכנס במכונית שלפניי! מהמכונית יצא איש מגודל ומפחיד. הייתי בטוח שזה הסוף שלי. חשבתי לברוח אבל לא ידעתי אם יש לאן, וגם לא היו לי כנפיים. ניגשתי אליו בחשש ואמרתי לו שאני נורא נורא מצטער אבל החיים לא תמיד הוגנים והכי טוב שלא קרה כלום לאף אחד. חזרתי למכונית והמשכתי בדרך. התחיל לכאוב לי הראש אז עצרתי במקום ההוא שברגע שנכנסים אליו כבר מרגישים יותר טוב. קניתי משהו חזק לכאבים חזקים. איך שהגעתי למשרד הכנתי לי קפה, מים חמים כוס קטנה, והתחלתי לדפדף בעיתון של המדינה. אחת המודעות בעיתון הזכירה לי שמישהו בחו"ל מחכה שאתקשר אליו.

השעה כבר שעת צהריים וצריך לאכול משהו, אז קבעתי עם חבר לרדת על חומוס שעושים באהבה, היה אחלה. למרות השעה המוקדמת יחסית, הרשנו לעצמנו להצטנן עם איזו בירה טובה. מסתבר שזו היתה הבירה הטובה בעולם, אחרת אי אפשר להסביר איך הגענו לדבר על התנועה לשחרור הגבר, גבר. שילמנו את החשבון וקבענו שנדבר בכל עתיד שנבחר. רגע לפני שחזרתי למשרד עוד הספקתי לגרד כרטיס ששיחק לי את היום ולאכול שוקולד פשוט טעים.

בערב כשכבר הייתי בדרך הביתה, אשתי התקשרה להזכיר לי לא לשכוח לעצור בדרך ולהביא: 6 הקרם של היוגורט, 5 אל תשאירו אותו לבד, 4 של מי התינוק הזה, 3 טעם החיים, 2 טעם שמחזיר אותי הביתה, 1 תעמיס לי.

בלילה התיישבנו מול המסך הכי חד או הכי דק, לא מבין את השוני, וראינו את השידור של קקטוס הזהב. ברגע שעברו לפרסומות היא רצתה לזפזפ, ברור שלא הסכמתי.

מוקדש לכל אלה שהתכניות בשבילם הן רק תירוץ ולכל 45 המותגים שעזרו בהכנת הכתבה.


** הכותב הוא מנהל קריאייטיב בבאומן בר ריבנאי Saatchi & Saatchi