כותרת: בשורה טובה (ובשורה רעה)

מה שטוב עבור הפילדלפיה סבנטי סיקסרס היא העובדה שבשלושת השלבים הראשונים הקבוצה התכוננה היטב לקובה ברייאנט (למישהו עוד ספק שמדובר בשחקן הכדורסל הכי איכותי על הפלנטה?). אינדיאנה, טורונטו ומילווקי הציגו בפני הגנת הסיקסרס שלושה מהשוטינג גארדס הטובים בליגה: רג'י מילר, וינס קרטר וריי אלן.

מה שרע עבור הסיקסרס היא העובדה שהם לא הצליחו לעצור אף אחד מהשלושה, ואף אחד משלושתם לא מדגדג את הברכיים של היכולת של ברייאנט. יותר מכך, אף אחד מהשלושה לא לקח את אלן אייברסון או אריק סנאו, שני הגארדים הנמוכים של הסיקסרס, למשחק עם הגב לסל. פיל ג'קסון וקובה ברייאנט לא יפסיקו לעשות את זה. דאבל טים? תסתכלו על אחוזי מהקליעה לשלוש בפלייאוף של דרק פישר, בריאן שאו, רוברט הורי, או ריק פוקס.

מה שטוב עבור הסיקסרס זה שארון מקי מצדיק כל קול מהבחירה בו לשחקן השישי הטוב בליגה. מקי הוא נדב הנפלד עם קליעה נפלאה מבחוץ ואחד שאלן אייברסון טוען שהוא הדמות לחיקוי שלו. מה שרע לסיקסרס הוא שאחרי הפציעה של ג'ורג' לינץ', מקי הפך לשחקן חמישיה.

מה שטוב עבור הסיקסרס זה שלארי בראון זכה בצדק בתואר מאמן השנה. גם מבחינה היסטורית מגיע לבראון. הוא עשה קריירה יפה ביו.סי.אל.איי, הוא זכה באליפות בקנזס, הוא שיקם את הקליפרס (אפילו לקח את הקבוצה לפלייאוף), הוא בנה את אינדיאנה, והוא ויתר על הצעה מפתה לחזור ולאמן השנה בצפון קרוליינה עבור הכבוד המפוקפק לריב שוב עם אלן אייברסון.

מה שרע עבור הסיקסרס הוא שלמרות שבע האליפויות שלו, לפיל ג'קסון יש רק תואר אחד של מאמן השנה.

מה שטוב עבור הסיקסרס זה שאלן אייברסון הוא שחקן השנה. איזו שנה עברה על אייברסון: היא התחילה בקיץ כשהסיקסרס איימו להעביר אותו לקליפרס, זה המשיך בתקליט השערורייתי שלו ובהחלטה של בראון להעניק לו את סרט הקפטן (במשותף עם אריק סנו). מאז תחילת השנה אייברסון עסוק בלהוכיח לקבוצה ולבראון שהם צדקו. הוא הוביל את פילדלפיה למאזן הטוב במזרח, הוא היה מלך הסלים, הוא שיפר את היחס בין האסיסטים לבין איבודי הכדור שלו, הוא למד לסמוך על חבריו לקבוצה, הוא הוליך את המזרח לניצחון מדהים במשחק האולסטאר, הוא לא איחר לאימונים והוא לא הפסיד אימוני משקולות.

מה שרע הוא ששאקיל אוניל לא נבחר לשחקן המצטיין של השנה. שני שחקנים סיימו מעל שאק בהצבעה: אייברסון ודאנקן. שאקיל מחץ את דאנקן, אייברסון הבא בתור.

מה שטוב עבור הסיקסרס היא העובדה שדיקמבה מוטומבו הוא שחקן ההגנה של העונה, ושהוא סנטר, ושביחד עם טום מקאלו ומט גייגר יש לקבוצה מספיק גופות כדי לנסות לעצור את שאקיל.

מה שרע הוא שלאורך כל הפלייאוף לא היה לסיקסרס שום מבחן אמיתי נגד סנטר יריב ולמרות זאת היריבים שיחקו היטב נגדם. גרוע מכך: גייגר, במשחק אימון לפני מספר שנים, שבר את אצבעו של שאקיל כשהם שיחקו במיאמי ואורלנדו. מי שחושב שפיל ג'קסון לא הזכיר את זה לשאקיל השבוע כמה וכמה פעמים - לא מבין דבר בפסיכולוגיה של ג'קסון.

מה שרע לסיקסרס היא העובדה שהסיכוי היחידי שלהם לגנוב יותר ממשחק אחד היה יכול להיות בזכות יתרון ביתיות. מה שבאמת גרוע בסעיף הזה היא העובדה שהסיקסרס יכלו לזכות ביתרון הביתיות נגד הלייקרס, אם היו מנצחים את המשחק האחרון של העונה. הם הפסידו. בבית. לשיקגו, הקבוצה עם המאזן הגרוע ביותר בליגה.