חבר הכנסת המושמע ביותר בתקשורת במהלך המושב הראשון של הכנסת ב-2005 הוא יו"ר האופוזיציה, יוסף לפיד. כך עולה מבדיקה שערכה חברת "יפעת-מחקרי מדיה מתקדמים". לפיד הושמע 287 פעמים בתקשורת האלקטרונית, מתוכן 136 ברדיו ו-151 פעמים בטלוויזיה. בתחילת המושב כיהן לפיד כשר המשפטים והושמע בהקשרים משפטיים. עם פיטוריו מהממשלה, הושמע לפיד בעיקר בהקשר לכניסת מפלגת העבודה לממשלה, חוק פרס, עמדת "שינוי" בנוגע למשאל עם ותמיכת המפלגה בתקציב לאחר ההסכם עם ראש הממשלה, אריאל שרון.
במקום השני נמצא שר האוצר, בנימין נתניהו, עם 228 השמעות, מתוכן 101 השמעות ברדיו ו-127 הופשעות בטלוויזיה. בתחילת המושב הושמע נתניהו בעיקר בנושאים כלכליים ולקראת סופו, הושמע גם בהקשרים מדיניים ופוליטיים.
המשנה לראש הממשלה, שמעון פרס, מוקם במקום השלישי עם 124 השמעות ברדיו ו-95 הופעות בטלוויזיה. עד כניסת העבודה לממשלה, הושמע פרס בעיקר בנושאים פוליטיים דוגמת המאבקים הפנימיים במפלגתו והכרזת אהוד ברק על התמודדותו על הנהגת המפלגה. מאז כניסת העבודה לממשלה, הושמע פרס בעיקר בנושאים מדיניים.
במקום הרביעי נמצא שר החוץ, סילבן שלום, עם 130 השמעות ברדיו ו-83 הופעות בטלוויזיה, ובמקום החמישי, ח"כ אלי ישי עם 202 השמעות.
ח"כ שלגי יזם את מספר הצעות החוק הגדול ביותר
לצד מדד ההשמעות של חברי הכנסת והשרים במושב הראשון של הכנסת לשנת 2005, נבדק הקשר בין חשיפה תקשורתית לבין פעילות פרלמנטרית. המשנה למנכ"ל יפעת, מני אברהמי, אמר כי מהממצאים ניתן לראות ש"בולטת העובדה שחברי הכנסת שיזמו את מספר הצעות החוק הגדול ביותר לא בהכרח קיבלו כיסוי בתקשורת האלקטרונית. כך, אילן שלגי משינוי יזם 47 הצעות חוק שונות, אך הושמע רק 25 פעמים. לעומתו, ח"כ עוזי לנדאו לא יזם שום הצעת חוק, אך הושמע 118 פעמים".
המדד שבחן את הפעילות הפרלמנטרית העלה, כי במקום השני, לאחר ח"כ שלגי, נמצאת ח"כ זהבה גלאון (יחד), אשר העלתה 31 הצעות חוק. אחריה נמצא ח"כ יורי שטרן (האיחוד הלאומי) עם 26 הצעות חוק. חברי הכנסת שלא הגישו ולו הצעת חוק אחת הם: דוד לוי, עוזי לנדאו, ראלב מג'אלה, אברהם שוחט, שלמה בניזרי, יצחק וקנין, ניסים זאב, בני אילון, מיכאל נודלמן, מאיר פרוש ועבד א-מלכ דהאמשה.
המפלגה שהעלתה את מספר הצעות החוק הרב ביותר היא שינוי, אשר העלתה 201 הצעות. סיעת הליכוד העלתה 134 הצעות חוק, והיא נמצאת במקום השני. ש"ס, אגודת ישראל והברית הדמוקרטית, הן המפלגות עם היחס הנמוך ביותר בין מספר החוקים למספר חברי הכנסת.