שלומית ברגר ממש לא על המזוודות בדרך לניצנים

בשבוע האחרון עסקה התקשורת בנושא ניצנים. זאת, לאחר שמספר תושבים בודדים, שאינם מייצגים את תושבי גוש קטיף, הלכו לדבר עם רה"מ על דעת עצמם. מהתקשורת ניתן היה להבין כאילו תושבי גוש קטיף כבר השלימו עם ההתנתקות ועכשיו הם רק דואגים למגורים חלופיים במקום טוב, וכל מה שנותר להתלבט בו הוא השאלה האם לדאוג לתושבים או לשמר את אזור החולות. מי שהבין כך- טעות בידו. איננו רוצים לעזוב את בתינו ולהרוס עמל של 30 שנה, ולא השלמנו עם תוכנית ההתנתקות - ואני מדברת בשם רוב מוחלט של תושבי הגוש (ישנם בודדים שאולי כן מחפשים מקום אחר, אבל הם בהחלט לא מיצגים את הגוש). מה גם שנושא הטבע קרוב ללבי מאוד.

כבר אמרתי בעבר שהמאבק אינו על גוש קטיף, המאבק הוא על התרבות של המדינה הזו, על ערכים ועל הזכות שיש לנו כיהודים עליה. גוש קטיף אינו העניין, וגם אחרי ההתנתקות הבעיות לא ייפתרו אלא רק יחריפו, כגון טרור מוגבר - על פי הערכות של גורמי ביטחון, והידרדרות מוסרית - על פי הערכתי. לטעמי, תוכנית ההתנתקות היא רק סימפטום לתופעה עמוקה יותר, שעד שלא נטפל בשורשיה לא נפתור כלום. מבחינתי המאבק לא נגמר בהתנתקות, בין אם היא תתרחש ובין אם לא. המאבק יימשך ויתמקד יותר בערכים, בתרבות ובזהות היהודית, שכרגע נמצאים בשפל המדרגה, ותוכנית ההתנתקות היא רק הוכחה לכך.

ביום רביעי סיפרה לי תושבת הגוש שהיא קוראת את הבלוג שלי ושהיא ראתה שמישהי מעזה כותבת גם כן בלוג. התעניינתי לדעת מה יש בבלוג החדש, אבל לא קיבלתי תשובה, שכן אותה אישה הפסיקה לקרוא די מהר, לאחר שלא יכלה לסבול את המגמתיות והשקרים.

כשהגעתי הביתה הסתקרנתי לדעת מה יש לתושבת עזה לכתוב וכשקראתי נמלאתי בחילה. אם וואלה! היו רוצים לתת איזון לבלוג גוש קטיף הם היו יכולים לקחת כותב נגד תוכנית ההתנתקות שמטרתו אינה לצאת נגד היהודים. גם אני יכולה לכתוב את בלוג עזה, זה פשוט מאוד: צריך להאשים את המתנחלים, הצבא והכיבוש, להראות כמה שאנחנו מסכנים ולא לקחת אחריות על שום דבר.

ושלא תביני לא נכון, זולפא יקרה: אני חושבת שהפלסטינים סובלים מאוד, בעקבות זה שממשלות ישראל, בראשות רבין ופרס, הביאו לכם רוצחים שינהיגו אתכם. כל מה שמנהיגים אלה עשו זה לשלוח את ילדיכם למות, לעודד אלימות ולבזבז את הכסף שנאסף עבורכם לצורכי רווחה וחינוך. אני בהחלט יכולה להבין עד כמה קשה לבקר חברה כשצריך לעבור מחסומים, אבל מה רצית בדיוק? שניתן לכם להעביר נשק ומתאבדים חופשי? המחסומים הוקמו לא בגלל שהיהודים החליטו למרר לכם את החיים, אלא לצורך הגנה מפני מחבלים רוצחים. לא שמעתי אותך יוצאת נגד ארגוני הטרור שמשבשים לכם את החיים. מי שנותן לרוצחים לחיות בקרבו משלם את המחיר.

אני מבינה גם שלמדת מהתקשורת הישראלית להשתמש במושג קיצונים יהודים ומתנחלים קיצוניים. לידיעתך, הר הבית המכונה אצלכם "אל קודס" הוא המקום בו שכן בית המקדש - המקום המקודש ביותר ליהודים. אין לו תחליף. למיטב ידיעתי המקום הקדוש ביותר למוסלמים הוא האבן השחורה שנמצאת במכה או מדינה. כדאי שתספרי לבנך שישראל היא בין המדינות היחידות שנותנת חופש פולחן (כדאי להשוות למדינות מוסלמיות). הר הבית, שהוא המקום הקדוש לנו נמצא בשליטת הווקף המוסלמי, וליהודים, שזוהי מדינתם, אסור להגיע אליו באופן חופשי. גם את מפתחות מערת המכפלה בחברון, שם קבורים אבות האומה שלנו, נתן בזמנו משה דיין למוסלמים, וליהודים לא ניתנה כניסה חופשית. הר הבית ומערת המכפלה אלו מקומות שחשובים לנו מאוד כיהודים, ולמרות שזו מדינה יהודית, הם נמצאים בשליטה ערבית.

עד לפני ארבע וחצי שנים את וילדייך יכולתם להסתובב חופשי במושב שלי ואף אחד לא היה נוגע בכם. גם כיום זה יכול היה להיות כך, אילו לא הייתי חוששת שתתפוצצי לי בפרצוף. אני וילדי, לעומת זאת, לא נוכל להיות אצלך מחשש שירצחו אותנו. כשאני הולכת לטייל בארץ ישראל אני צריכה לשאת נשק להגנה. את, לעומת זאת, או כל ערבי במדינת ישראל, יכול להסתובב חופשי באין מפריע וללא חשש. ככה זה במדינת היהודים - לא רוצים לרצוח.

בחרת לפתוח את הבלוג ברייצ'ל קורי, לה קראת פעילת שלום. להשקפתי, אילו היתה כזו, היא היתה יוצאת נגד הראיס שאת כל כך מכבדת ודורשת ממנו להשקיע את הכסף שקיבל מאירופה וישראל בפלסטינים, ולדאוג לחינוך תושביו ורווחתם במקום לבזבז את הכסף על אשתו, על עצמו ועל הטרוריסטים ומשפחותיהם. ואם את רוצה שלפלסטינים יהיה יותר טוב, כדאי שתתחילי בחינוך. אני דואגת שילדי ידעו לכבד כל אדם באשר הוא אדם. אם הבת שלי אומרת לי אחרי ירי פצמ"רים שהערבים רשעים, אני מסבירה לה שיש אנשים רעים ויש אנשים טובים, ומי שרוצה להרוג יהודים הוא רשע.

אני חייבת להתייחס לשתי נקודות נוספות. האחת היא שטח המואסי שבגוש קטיף, שלדברייך הוא שטח פורה שנלקח מכם כיוון שהיהודים השתלטו עליו. עד כמה בורות יכולה להוביל לשנאה. לפני שלושים שנה, השטח שעליו יושבים ישובי גוש קטיף היה חולות שוממים. במואסי, שטח אדמה שהגידולים בו יונקים מי תהום (ומכאן שמו) ישבו משפחות בודדות שעבדו בחקלאות והיו אנשים פשוטים ועניים. אף אחד לא רצה לגור במקום זה. כשהגיעו התושבים היהודים הראשונים הם ישבו על החולות, ולא בשטח המואסי. השכנים הערבים צחקו עליהם ששום דבר לא יצמח בחולות הללו. מאז הקמנו חקלאות לתפארת והשכנים מחאן יונס התחילו להתקרב בבנייה שלהם לישובים שלנו. המואסי לא עניין אף אחד ורק לפני פחות מעשר שנים התחילה הגירה של פלסטינים לאזור המואסי בעידודו הפיננסי של ערפאת, כדי לא לתת רצף יהודי בגוש קטיף. על הבניה הבלתי חוקית שם אף אחד לא מדבר.

נקודה שנייה היא הווילות של המתנחלים, שלדברייך אינן יכולות לאכלס מיליון וחצי איש. ראשית, אני לא בטוחה לגבי המספרים שאת מציינת ולידיעתך, מבחינת מספר האנשים שחיים על שטח אדמה גוש דן שזה אזור תל-אביב צפוף הרבה יותר מעזה ואנשים חיים שם גם בלי טרור. כל מה שבנינו כאן בגוש נעשה מתוך עבודה קשה ומשכנתא גדולה, ואכן אם אין לכם מה לעשות בבתינו רצוי שנישאר כאן. לבעיות שלכם, שבסופו של דבר קשורות גם אלינו, נמצא פתרון מתאים יותר שלא יפגע באף אחד חוץ מבטרוריסטים ובמנהיגם.

השבוע שוב חזרו אלינו הפצמ"רים. לא שזה מפתיע אותי, אבל די התרגלתי לשקט היחסי. כשנופלת מרגמה פעם פעמיים בשבוע, עוד לא ממש מתייחסים, אבל שבעים פצצות ביממה זה כבר ממש לחזור אחורה, ואחרי שמתרגלים לשקט זה עוד יותר מפחיד.

בשבת אחה"צ, כשהחלו קולות הנפץ הילדים, לא ממש הגיבו. אבל כשמערכת הכריזה של המושב קטיף קראה: "נא להיכנס למרחבים מוגנים" הילדים כבר התחילו לשאול שאלות, ואני הסברתי להם שיש ערבים שרוצים להרוג יהודים והם זורקים פצצות מרגמה ולכן צריך להישאר בבתים, כי הם מוגנים. זו היתה הפעם הראשונה שדיברתי עם הילדים על זה באופן זורם וטבעי, בלי חששות או רצון להסתיר מידע. כשאומרים את האמת הילדים מבינים ומתמודדים. הפצמ"רים שחזרו הזכירו נשכחות והוכיחו כי שום דבר לא השתנה. אנחנו מצדנו ממשיכים בחיי שיגרה.