חוק שימור האנרגיה

רוב האנשים אינם מודעים ליכולת המוגבלת שלהם: לעשות, לאהוב, לשנוא, לשאוף, להתקדם, לבנות יחסים, לקלקל אותם, לשמור על קשרים, לברוח מהם, ועוד. אנחנו מאד מודאגים, כשאנחנו לא מצליחים לעשות כל מה שמצפים מאיתנו, ויש לנו נטיה להעביר על עצמנו ביקורת, כשאיננו עומדים במה שאנחנו מצפים מעצמנו. כל הזמן אנחנו מתלבטים מה חשוב לעשות קודם ומה מאוחר יותר, מה מקובל לעשות ומה לא, מה סביר, מה הגיוני, מה נכון.
אז כאשר הבן אדם מגיע למבוי סתום, כי הוא לא יכול לעמוד בכל מה שהוא חושב שהוא צריך לעשות, הוא מרגיש שהוא לא בסדר, שהוא לא מוצלח, שהוא לא מוסרי, שהוא לא מתפקד כראוי.

קחו אותי לדוגמא, כשאני מתמידה בספורט ובדיאטה, אני מפסיקה להשקות את העציצים. אם אני מזניחה את הגינה והבית שלי נראה כמו גיהנום, הציונים שלי בבחינות עולים. אם אני מכירה אנשים חדשים, שנורא מלהיבים אותי, אני מאבדת חברים ישנים. אם אני הולכת לקוסמטיקאית ומטפלת במראה החיצוני שלי, אני פחות משקיעה בבישול.

מותר לכם לחשוב, שהדברים שכתבתי כאן מופרכים, ושאין ביניהם קשר, אך אני אומרת לכם, שיש קשר. הקשר הוא כמות האנרגיה שיש לכל אדם, איתה הוא נולד, איתה הוא חי ואיתה הוא גם יירד אל הקבר. יש אנשים שנולדו עם יותר אהבה ויש שנולדו עם פחות. יש אנשים שמסוגלים לעשות כמה דברים בעת ובעונה אחת ואחרים לא, יש אנשים עם משאבי מרץ אדירים ויש עם פחות, אך אף אחד לא יכול לעשות מעבר לכמות האנרגיה שאיתה הוא נולד.

מה המסקנה שיכול להקיש מכך סטודנט ממוצע? לא לחשוב שבתקופת הלימודים אפשר גם להגיע לציונים גבוהים וגם לשמור על דיאטה, גם לקרוא את כל החומר שבסילבוס וגם להעביר זקנות את הכביש. גם לטפח עציצים וגם לשמור על קשר הדוק עם כל הידידים מבית הספר והצבא. בתקופת הלימודים אנחנו יכולים להגיש פחות עזרה לאנשים שאנחנו אוהבים. אנחנו לא יכולים להגיע לבקר באותה תדירות את סבא וסבתא, אנחנו לא יכולים לראות את כל הסרטים החדשים שיוצאים לאור ולא לקרוא את כל הספרים, שכותבים עליהם בעיתונים. אנחנו פשוט מחמיצים חתיכה של חיים כי עכשיו תפקידנו להצליח במשימה שניצבת בפנינו.

זה נכון, שההורים מזדקנים ויותר קשה להם. ברור הוא שהזמן של סבא וסבתא אוזל, זה נכון שלעולם לא נוכל להדביק את הפער בכמות הספרים שהפסדנו, שלא לדבר על סרטים, טיולים, תוכניות טלוויזיה או ידידים שאנחנו מפסידים. אי אפשר להצליח במשהו, מבלי לוותר על דבר אחר. חיים כל הזמן עם תחושת החמצה מסוימת.

מי שמבין, שהוא נולד עם כמות מוגבלת של אנרגיה, יוכל לחיות עם עצמו בשלום בתקופת הלימודים. ומי שלא? שיבזבז עוד קצת אנרגיה.