עזבו את ההתנתקות - מה עם הכלבלבים?

תמיד אומרים שבעלי חיים וילדים גונבים את ההצגה. וכבר יותר משבוע שבעלי חיים באמת גונבים את ההצגה בעמודי החדשות בעיתונים ובמהדורות הטלוויזיה. מזמן לא היו לנו על המרקע כל כך הרבה בעלי חיים מסכנים שנקלעו במקרה לארצנו הקטנטונת. תחילה, הגיעה אלינו להקת דולפינים אומללים שלא ידעה איך לצאת מהבוץ אליו נכנסה. אחר כך הגיע לוויתן בודד, שכל כך טעה בדרך, עד שהגיע לקישון - מקום שרק גדי סוקניק הצליח לצאת ממנו בשלום, כנראה. ולסיכום פינת החי, הגיעו אלינו, בניגוד לרצונם, 20 גורי כלבים אוזבקים - שמי שתמונתם לא גורמת לו להזיל דמעה הוא לא בן אדם - וחמישה מאחיהם מתו על מזבח העסקנות הישראלית מצד אחד, והביורוקרטיה הנשכנית מצד שני.

גורי הכלבים היוו גם את השיא בעליהום התקשורתי; הם גם הכי חמודים והם גם מתו באשמתנו. זה ממש לא חדש שישראלים אוהבי קומבינות מנסים לייבא כל מיני חיות כדי לעשות עליהן כסף בארץ. את רובן, אם תופסים, פשוט מחזירים למקום ממנו הן הגיעו. הגורים נכלאו בתנאים אכזריים בנמל התעופה וחייהם עמדו בסכנה ממשית. אבל ככה מתייחסים בני האדם לחיות- הם לובשים אותן, אוכלים אותן ובסוף גם אוהבים לסחור בהן. לבני אדם, אין כל ספק, לעולם לא היו עושים דברים כאלה. או שבעצם כן?

אבל בעצם, אותם סוחרים ישראלים לא מייבאים רק חיות, הם גם אוהבים לייבא באותה צורה גם אנשים, "עובדים זרים" אנחנו קוראים להם, או חיות מזן "נערות ליווי", שמתייחסים אליהם באופן לא כל כך שונה. הם פשוט לא גורים, אז הם לא מתים בחדרי המעצר בנתב"ג. אותם מהגרי עבודה מוחזקים במשך שבועות ארוכים בחדרי המעצר בתנאים לא תנאים, ממש כמו הגורים, אם לא גרוע מכך. ובכל זאת, נדיר שנראה את פרצופם האומלל וחסר האונים ניבט אלינו מבין הסורגים על גבי כל דף עיתון רענן. כי הם, מה לעשות, קצת פחות חמודים.

במשך שבוע שלם הכלבים האלו תפסו את העמודים הראשונים של העיתונים, פתחו מהדורות חדשות ברדיו וזכו לסיקור עם ארשת פנים רצינית של מיקי ויעקב - השמורה, בדרך כלל, לאירועים המוכיחים את אוזלת ידה של המדינה. התקשורת הפכה את סבלם לסיפור כל כך משמעותי, עד שאי אפשר היה להתעלם מפרצופיהם המסכנים. הגורים האלה זכו לסיקור שבני אדם הסובלים מהתאכזרות הביורוקרטיה הישראלית היו רק חולמים לקבל. מתי לאחרונה דנו ביחס שמקבלים מהגרי העבודה בבתי המעצר? ומתי התגייסו כולם רק כדי לעזור להם להישאר בארץ? בינתיים ההתגייסות היא בעיקר הפוכה - הם הרי תופסים לנו את מקומות העבודה, לא?

סיפורם של הכלבים לא מסתכם ביחס מועדף שנתנה להם התקשורת. גם מקבלי ההחלטות הושפעו מהפנים הפכוסות והשעירות של הגורים, וללא ספק, גם מהכותרות בעיתונות. נחמה רונן, יו"ר דירקטוריון ממ"ן, שיחררה את הכלבים במבצע חשאי. "זה קרע את הלב, החלטתי שאצלי בממ"ן הם לא ימותו. אני לא מוכנה לתת יד לדבר כזה, שבגלל שרירות לבם של פקידים וביורוקרטיה, הגורים הקטנים האלה ימותו", היא אמרה ושכחה שאפשר לראות מראות קשים מאלו בנמל התעופה, כמעט בכל יום.

מאוחר יותר, בית המשפט ואפילו שר החקלאות נדרשו לעניינם ופסקו לטובתם. בית המשפט נענה לבקשת עמותת "תנו לחיות לחיות" ונתן צו האוסר את הוצאתם מהארץ. שר החקלאות, שבתחילה משרדו היה עיקש בכל הנוגע לאי השארת הגורים בארץ בשל הסיכון הבריאותי, גיבש הסכם שיאפשר את השארתם בארץ וחלוקתם למשפחות מאמצות. וזה למרות שהם לא כלבים יהודים, הייתם מאמינים? הרי אם היה מדובר באותם בני אדם שמובאים לכאן באופן לא חוקי בתנאי ניצול מחפירים, ואפילו ילדו כאן ילדים, היו מגרשים אותם בלי מחשבה שנייה, בלי לתת על כך את הדין ובלי להתייחס לזכויות אדם בסיסיות. למקבלי ההחלטות לא הייתה ברירה אלא להיענות לדעת הקהל, שהושפעה מהתקשורת, ולאזרח את הגורים, אולי מתוקף חוק השבות.

ההחלטה צודקת, אין סיבה להתעלל לשווא בגורים החמודים. הם לא אשמים שיש איזה ישראלי מפוקפק שבחר להתעלל בהם, שאיתו כמובן יש למצות את הדין. צריך גם לשנות את החוקים שבאמת גורמים לטרטור בעלי חיים על לא עוול בכפם. חבל שהחלטה כזו מתקבלת רק כשזה נוגע לדברים שקל יותר להתמודד איתם, כמו כלבים. ורק כשדוברי עמותות, שלפעמים מגלות יותר סימפטיה לבעלי חיים מאשר לבני אדם, מפעילים את התקשורת ובתי המשפט בצורה שלא תבייש אפילו את מתנגדי ההתנתקות.