ניצולים קשישים של מחנה הריכוז בוכנוואלד בגרמניה, השתתפו היום בטקס לציון 60 שנה לשחרורו. 500 ניצולים אחרונים, התאבלו על אלפי קורבנות הנאצים שנרצחו במחנה וקראו לנוער לזכור את סבלם ולצאת נגד התפשטות האנטישמיות והימין הקיצוני באירופה. "אירופה שצמחה מתוך חורבות המחנה הזה, לא תוכל להתקיים, אם מה שנעשה כאן יישכח", אמר ברטרנד הרץ, ראש ארגון ניצולי בוכנוואלד הצרפתים.
האסירים לשעבר הניחו שורות ארוכות של ורדים בשטחים עליהם עמדו הצריפים בהם שהו. "אני בא לכאן בכל שנה, כי אלו היו חיי ואני לא יכול למחוק זאת", אמר אמיל הלפרין, אוקראיני בן 83, שלבש את מדי הפסים של האסירים.
למרות שלא הוגדר כמחנה השמדה, צוייד בוכנוואלד במשרפות ובתאי גזים. 56 אלף נרצחו במחנה, מתוכם 11 אלף יהודים. רבים מהם נורו למוות על ידי חיילי האס.אס, עברו ניסויים רפואיים ועבדו בפרך במפעל חימוש.
מחנה מוות ליד עיר התרבות
בוכנוואלד הוקם ב-1937, סמוך לעיר וויימר, ערש התרבות הגרמנית. אוכלסו בו יהודים וצוענים יחד עם שבויי מלחמה רוסים, אנשי המחתרת הצרפתית, הומוסקסואלים ועדי יהווה. "בוכנוואלד", אמר הקנצלר שרדר, "היא מילה יפה אך מטעה". "שמות המקומות הללו מעירים זיכרונות. מצד אחד השם וויימר, מקום של פריחה תרבותית בלתי נלאית ומאידך, בוכנוואלד, חצי קילומטר מרובע של קור ואימה, ההיפך המוחלט מתרבות", אמר.
בפברואר 1945, חודש לאחר שיחרורו של אושוויץ, נותר בוכנוואלד המחנה הגדול ביותר ובתוכו 112,000 אסירים, שליש מתוכם יהודים. אולם עד להגעת הכוחות האמריקאים למקום ב-11 באפריל, נותרו רק 21,000. רק שלושה ימים לפני נשלחו 28,000 אסירים לצעדות מוות למחנות אחרים רחוקים מהחזית. ג'רי הונטס, חייל אמריקאי שהיה ממשחררי המחנה, אמר, "לא היה לנו מושג באשר לעוצמתה של חוסר האנושיות...לא יכלנו לדבר האחד עם השני ימים לאחר מכן".