טום דיליי, מנהיג הרוב הרפובליקאי בבית הנבחרים האמריקאי, הוא אחת הדמויות החזקות ביותר בפוליטיקה של ארה"ב. לא לחינם הוא מכונה "הפטיש", ובארץ מן הסתם היו מדביקים לו את הכינוי "בולדוזר". בעיות המהוות מכשול בלתי עביר לדידם של פוליטיקאים אחרים, פשוט נמוגים בפני דורסנותו של האיש משוגר-לנד, טקסס.
חלק גדול מהגדלת הרוב הרפובליקאי בבית הנבחרים בבחירות האחרונות נזקף לזכותו, לאחר שהצליח לשרטט מחדש את גבולות מחוזות הבחירה במדינתו טקסס, כך שמפלגתו זכתה בשישה מושבים נוספים במדינה. דיליי מודה בפה מלא שמטרתו היא רוב רפובליקאי קבוע בקונגרס, והוא פועל להגשים את מטרתו בנחישות ובמיומנות.
אולם כבר מתחילת הקריירה שלו ליוו את דיליי האשמות על חציה בוטה של הקו שבין פוליטיקה קשוחה לרמיסת החוק, ולאחרונה מתרבות הפרשות הקשורות בו במידה כזו, שייתכן כי שלטון הברזל שלו בקונגרס מתקרב אל קצו.
עמותות, נפוטיזם ושימוש לרעה בסמכות
להלן סקירה קצרה של הפרשות בהן מעורב דיליי:
1) ב-2001 הקים דיליי עמותה פוליטית בשם "טרמפאק" "טקסאנים למען רוב רפובליקאי בקונגרס". עמותה זו היתה המכשיר העיקרי להגדלת הנציגות הרפובליקאית במשלחת של טקסס לבית הנבחרים. אבל בטקסס יש חוק האוסר על גיוס כסף מתאגידים לצורכי מערכות בחירות, ועיקר גיוס ההון של "טרמפאק" בא מתאגידים, עמם יש לדיליי קשר חם במיוחד. כדי לעקוף את החוק הטקסאני, שלחה העמותה את הכסף (190 אלף דולר) למפלגה הרפובליקאית הארצית, וזו שלחה כעבור שבועיים את אותו סכום בדיוק לקמפיינים של המועמדים הרפובליקאים השונים.
נגד שלושה ממקורביו של דיליי הוגשו בטקסס כתבי אישום על עבירות שונות הנוגעים לפרשה זו, ונגד אחד מהם תלויים אישומים שיכולים לשאת בחובם עונש של 99 שנות מאסר.
2) החוק האמריקאי אוסר על חברי קונגרס לקבל מתנות מגופים שאינם אמריקאים. ישנם לפחות שלושה מקרים מתועדים בהם נסע דיליי לחופשות יקרות בחו"ל על חשבון תאגידים זרים. המימון לנסיעות תועל דרך עמותות אמריקאיות, אבל כשהעמותה מקבלת צ'ק מגוף בחו"ל באותו סכום שהיא מוציאה על הטיולים של דיליי, הקשר נעשה די שקוף.
3) לדיליי יש קשר ארוך שנים עם שדולן פוליטי מפוקפק בשם ג'ק אברמוף. אברמוף נחקר כעת על ידי ועדת סנאט בראשות הרפובליקאי ג'ון מקיין, וכן על ידי משרד המשפטים, בחשד שהונה שבטים אינדיאניים בעשרות מיליוני דולרים. במסגרת החקירה הוצא צו למסמכיו של אברמוף. אברמוף גם אחראי, באמצעות עמותות שונות, לרוב הטיות הכסף מגופים זרים לדיליי. הפרשנים תמימי דעים שבמסמכים הללו מסתתרים הרבה שלדים מארונו של דיליי.
4) בשבוע שעבר חשף הניו יורק טיימס, כי העמותות הפוליטיות ועמותו הצדקה של דיליי שילמו לאשתו ולבתו משכורת נכבדה ביותר יותר מ-60 אלף דולר בשנה לכל אחת, במשך ארבע שנים. גם אחיו של דיליי הפך בצורה פתאומית מעורך דין ומסעדן כושל לשדולן פוליטי רב עוצמה, במקביל לעליית האח חבר הקונגרס במדרגות ההשפעה.
5) כאילו כל זה לא מספיק, ב-2004 קבע דיליי שיא מפוקפק במיוחד כשננזף על ידי ועדת האתיקה של הקונגרס לא פעם, לא פעמיים, אלא שלוש פעמים. הפעם הראשונה היתה כשהציע שוחד פוליטי לחבר אחר בבית הנבחרים כדי שזה יצביע בעד תוכנית לרפורמה בביטוח הבריאות לעניים, מדיקייר. הפעם השנייה היתה על שקיבל תרומה מחברת אנרגיה, בדיוק ערב הצבעה בקונגרס על חוק שהיה מאד חשוב לאותה חברה. הפעם השלישית היתה על שהשתמש בסוכנות פדרלית סוכנות התעופה הלאומית כדי לאתר חברים דמוקרטים בבית המחוקקים של מדינת טקסס, שיצאו מתחומי המדינה כדי למנוע כינוס חוקי של בית המחוקקים לצורך הצבעה על אותה חלוקה מחדש של אזורי הבחירה.
הלקח של פרשת ניוט גינגריץ'
הסירחון הציבורי שדבק לאחרונה בדיליי, שנים לאחר שצצו הטענות הראשונות על בעיות האתיקה שלו, מתחיל להשפיע על מעמדו בתוך מפלגתו. על אף שרבים במפלגה חייבים לו את כסאם או עמדות השפעתם, כולל יו"ר הבית דניס האסטרט, העובדה היא שגורמים שונים מנסים למזער את נזקי הקשרים שלהם עם "הפטיש". במחצית השנייה של 2004 נתרמו 430 אלף דולר לקרן שנועדה להגנה המשפטית של דיליי. בשלושת החודשים הראשונים של 2005 נתרמו לקרן רק 50 אלף דולר.
המחנה הליברלי בארה"ב מעוניין להפיל את דיליי, הן משום שמדובר בתכסיסן פוליטי מהמדרגה הראשונה, המחזיק ברבות מן המניות להתחזקות הרפובליקאית של העשור האחרון, והן מפני שמדובר במנהיג מובהק של האגף השמרני במפלגתו. רק לאחרונה עורר דיליי סערה כשאיים על השופטים, שסירבו להורות על חיבורה מחדש של טרי שאיבו לצינור ההזנה, כי "יבוא יום בו יידרשו לתת את הדין על מעשיהם". השמרנים במפלגה יודעים שנפילה של דיליי פירושה נזק אלקטורלי לאג'נדה שלהם בבחירות מחצית הכהונה, בעוד שנה וחצי.
בינתיים עומדים התותחים הכבדים של המפלגה הרפובליקאית לצד האיש שלהם. אבל אם יתברר להם שהוא גורם יותר נזק מתועלת, הם לא יהססו להורות לו ליפול על חרבו לטובת התנועה. כך קרה למנהיג הרוב הרפובליקאי בסנאט, טרנט לוט, שהביע צער על שמועמד גזען לא נבחר לנשיאות לפני חצי מאה. השאלה היא רק אם יידעו הרפובליקאים להחליט מוקדם מספיק על שינוי כיוון. התמהמהות עלולה לעלות ביוקר - כך קרה ב-1998, כששערוריות הפילו את יו"ר בית הנבחרים ניוט גינגריץ', ומחקו בבחירות של אותה שנה חלק ניכר מההתחזקות הרפובליקאית של שתי מערכות הבחירות שלפני כן.