להיאבק - עד גבול מסוים

קשה למיעוט לקבל את החלטות הרוב. אנחנו כבר רגילים לכך שהחלטות של הממשלה והכנסת מסוכלות על ידי גורמים שונים. כך נלחמה ההסתדרות בתקציב המאושר בשנה שעברה, כך היה בנמלים, כך קורה עכשיו לדו"ח דוברת. ובכלל הדמוקרטיה הישראלית מעט חרשת. מי שלא צועק, לא שורף צמיגים, לא חוסם כבישים, לא מאזינים לו. מה שמותר לפועלים לעשות למען הפרנסה, מותר בודאי לעשות במאבק על הבית, על עצם קיומנו פה כמדינה ציונית.

מיעוט יכול להשלים עם החלטת רוב דמוקרטית כאשר הוא מרגיש שניתנה לו הזדמנות הוגנת להגן על עמדותיו ולשכנע את הציבור. אצלנו לא התקיים מעולם דיון ציבורי רציני על התכנית, ובקשת הימין להביא את הדברים לדיון כזה במסגרת משאל עם נדחתה בגסות. ההכרעה הגורלית נפלה בכנסת בלוליינות קואליציונית וירטואוזית, תוך מסע לחצים ותגמול אישי חסרי תקדים.

מתיישבי גוש קטיף הם אנשים תמימים, רובם בני עיירות הפיתוח בדרום, שיצרו בחולות הנודדים, יש מאין, חקלאות מודרנית מייצאת ורווחית, ועמדו בגבורה במלחמה מתמשכת עם אלפי פצמ"רים, זנוחים על ידי הממשלה ששלחה אותם לגור שם. שלא ברצונם מצאו את עצמם במאבק מול מערכת פוליטית צינית ותקשורת מגויסת וניהלו, למרבה הפלא, מסע הסברה חיובי. הם שכנעו את מתפקדי הליכוד, העמידו שרשרת אנושית עד לירושלים, שלחו משלוח מנות למאות אלפי בתים ונתקבלו בחום. אבל אצלנו, אין מקשיבים למיעוט אלא דורסים אותו, לכן קולם לא נשמע.

דוחפים אותם אל הפינה. הצבא והמשטרה נערכים מולם לעימות חזיתי כוחני, עימות שאיש אינו יודע לאן יתפתח. במקום לנהוג באחריות ולהידבר אתם, להגיע להסכמה על דרך קבלת ההחלטה או לשכנע בתועלת התכנית ולהצביע על פתרון לסכנותיה הגדולות, מכופפים להם את הידיים, מייצרים מצב בו קיצוניים משוגעים יתפסו טרמפ על המאבק ויציתו תבערה נוראה.

אנו נמצאים במלכוד. אם ההתנתקות תתבצע היא עלולה להמיט עלינו אסון, ואם נמנע אותה בכוח נהרוס את המדינה ונכרות בידינו את הענף עליו כולנו יושבים. מדינה שלא מסוגלת להוציא אל הפועל את החלטותיה, אינה מדינה. מישהו חייב אם כן לנהוג באחריות ולחשוב על היום שאחרי, לדאוג לכך שנשאר חברה אחת שמסוגלת להידבר.

שביתת השבת הראשונה בהיסטוריה התרחשה כאן בארץ, כאשר קליגולה ביקש להעמיד את צלמו במקדש. אלפי יהודים מלאו את בקעת עכו ואמרו לפטרוניוס, שאינם מורדים ברומא, אבל הוא יצטרך להרוג אותם בדרך לירושלים. שביתת השבת שלהם הצליחה פטרוניוס ראה את מסירות העם ונמנע מלבצע את הגזירה. שרון איננו בשום פנים קליגולה, גם אם יש איזה קו של דמיון, ומולו לא ניצב כל עם ישראל מאוחד ומלוכד. אבל אם שביתה כזו הצליחה מול רומא האכזרית בודאי שהיא אפשרית במדינה דמוקרטית בה מותר לאזרח למחות ואינו חייב לומר אמן ולשתוק.

לא נרפה אפוא מן המאבק, אולם צריכים להכיר שהמטרה איננה למנוע בכוח את ביצוע החלטת הכנסת. עם ישראל לא יישאר בגוש קטיף בעל כורחו. המטרה היא להגיע אל לב העם. לפקוח את עיני הציבור לסכנות שבהתנתקות, להביא את מוסדות המדינה לחשיבה מחודשת על המהלך, ולשוב להכרעת העם.