ברגשות מעורבים קראתי הבוקר באינטרנט שראש הממשלה עומד להיפגש היום עם נציגי הגוש. מצד אחד אני שמחה שסוף סוף הוא נפגש אתנו. באמת הגיע הזמן לדבר עם האנשים שאתה עומד להרוס להם את החיים ולהקשיב להם. מצד שני, אני לא באמת מאמינה שהוא רוצה להקשיב לנו ולדבר אתנו. אנחנו כלי משחק במהלכים שלו ובתוכניות שלו, שברורות רק לו, והוא לא יתן לאף אחד ולשום דבר להפריע לו בדרך. אני חושבת שפשוט הוא הגיע למצב של חוסר ברירה, שבו הוא מבין שזה יהיה לטובתו לדבר איתנו.
בכל זאת אני, הקטנה, הייתי מאוד רוצה להשתתף במפגש כזה. הייתי רוצה להסתכל לו בעיניים ולראות את הבעות פניו. הייתי רוצה לשמוע ישירות מרה"מ מדוע תוכנית ההתנתקות טובה ואיך היא תועיל לעם ישראל. הייתי רוצה להשמיע את דברי, לספר את סיפורי ואת סיפורה של משפחתי. הייתי רוצה להיפגש ולהניח את כל הקלפים על השולחן, ולדעת באמת כיצד נראים הדברים משם, מנקודת מבטו של ראש הממשלה עצמו. מה הוא, ולא יועציו, באמת חושב. איך הוא היה רוצה לראות את המדינה כאדם, ולא כאחד שצריך למכור הבטחות וחלומות כדי למצוא חן בעיני מישהו, והאם, כמו שאומרים, שם למעלה נגמרים הערכים, האכפתיות והרצון לתרום לזולת.
הפתעה: דן חלוץ!
חוץ מזה, שבוע רגיל עבר עלינו. למעט קולות הנפץ של טילי הקסאם שחזרו למחוזותינו והזכירו לנו נשכחות, הכל היה שגרתי לחלוטין עד אתמול, אז פגשתי אנשים מעניינים.
זה התחיל ביענקל'ה רוטבליט, שסייר בגוש במסגרת כתבה שהוא כותב לעיתון מקור ראשון לקראת פסח ונפגש באקראי עם יואב, בעלי שטייל עם הדס, בתי, וחברתה בחממות שלנו. יואב, שהתרגש לפגוש את המשורר והמלחין המוכשר, התקשר אליי והגעתי מיד. המלווה של רוטבליט אמר לו כי יש לי סיפור משפחתי מעניין ויענקל'ה התעניין לשמוע. אני חשבתי שהוא התעניין רק מתוך נימוס, השבתי שאי אפשר לספר את הסיפור על רגל אחת והזמנתי אותו לערב לכוס קפה. כיוון שיום שני בערב הוא קודש לריקודי העם קבענו לשעה אחד עשרה בלילה.
בינתיים חזרתי הביתה לארגן את הילדים למקלחת וארוחת ערב כדי שלבייבי סיטר יהיה יותר קל. יואב יצא לשיעור מפוחית במתנ"ס ואני הלכתי לפגישה שיזם אלוף פיקוד דרום, דן הראל, בהמשך לפגישה הקודמת שלנו, עליה סיפרתי בשבוע שעבר. קיבלתי הוראה לא להגיע במכונית לבית שבו נערכה הפגישה, כיוון שמגיעה אישיות בכירה. כשנכנסתי לפגישה התברר שמדובר בלא פחות מהרמטכ"ל המיועד, דן חלוץ. יחד איתם היה אדם נוסף, שעובד במנהלת סל"ע, עליו נאמר לנו שהוא הגיע רק כדי להקשיב לשיחה ולא כדי לדבר איתנו. יחד עם עוד שבעה נציגים מגני טל, העלינו שוב את הטענות מהפעם הקודמת: ההרגשה שאנחנו והצבא חיילים במשחק של שרון שכנראה רוצה לראות עימות ומאבק; התחושה שמתייחסים אלינו כאל חפצים שניתן להעביר ממקום למקום ולא אל בני אדם בעלי משפחות עם אחריות לפרנסה ולקהילה בה אנו חיים. לטענת נציג סל"ע כי הם, כלומר המנהלת, רוצים לעזור לנו, אבל אנו הבאנו עובדות מהשטח המוכיחות כי המנהלת עשתה הכל נגד המתיישבים, כולל הצגת עובדות שקריות לגורמים מוסמכים ולציבור הרחב, והתנהגות שמצביעה על זלזול באינטליגנציה של המתיישבים וברכושם. בסופו של דבר המנהלת נתגלתה במערומיה. הפגישה להערכתי הייתה טובה ואני מניחה שתניב תוצאות.
שיחה אל תוך הלילה עם רוטבליט
אחרי שנפרדתי מדן חלוץ ודן הראל, הלכתי לריקודי עם וחזרתי מהר כדי להיפגש עם יענקל'ה רוטבליט. הוא הגיע באחת עשרה ושלושים, וישבנו במשך שעתיים עד שהעייפות הכריעה אותנו ונפרדנו. היה מעניין מאוד. פגשתי אדם בעל חזות שקטה, מצחיק וציני להחריד מה שהכריח אותי להיות מרוכזת בשיחה כדי להבין אם הוא רציני או לא. היו לנו מחלוקות לגבי מקומו של ריבונו של עולם במה שקורה לנו בהתנתקות בפרט, ובהיסטוריה של עם ישראל בכלל. לעניין המאבק, יענקל'ה טען שאנחנו המתנגדים להתנתקות - משתמשים בשפה ובכלים שלא מדברים אל הציבור הרחב, שנשאר אדיש ואינו יוצא נגד השחיתות של רה"מ ונגד העוול שעושים לציבור שלם. שמחתי לשמוע אדם בעל דעה מורכבת שארץ ישראל היא לא מילה גסה עבורו, אך מצד שני הוא גם משלים עם שינויים ותהפוכות המתרחשים סביבו ומנסה להסתכל הלאה מעבר להווה, שלא כמו הרבה אנשים מפורסמים שהולכים עם העדר ומשתמשים בסיסמאות פופולריות ושטחיות שהציבור אוהב לשמוע.