האלטלנה שלנו ושלהם

בישראל וברשות הפלסטינית מתקיימים תהליכים פנימיים המדגישים את הדמיון בין שתי החברות, אך גם את ההבדלים בין המדינה הוותיקה יחסית, לעומת הרשות המשתקמת לאחר מות ערפאת. שתי השכנות ניצבות כיום מול חלקים באוכלוסיה המבקשים לערער על סמכויות השלטונות.

בישראל, הממשלה הולכת לקראת עימות חזיתי עם המתנחלים בעניין תוכנית ההתנתקות. המתנחלים הם ללא ספק אחת מקבוצות האוכלוסייה החזקות בארץ, אם לא החזקה מביניהן. הם מצטיינים בנחישות, לכידות, יכולת עמידה והקרבה ואף זוכים לאהדה רבה בקרב שכבות רבות ומגוונות בעם. עד היום, ממשלת ישראל הפסידה בכל עימות משמעותי שניהלה נגד ציבור המתנחלים - מסבסטיה (שאותה הגדיר רבין כאחת מטעויותיו הגדולות ביותר) ועד הניסיונות האחרונים לפינוי המאחזים הבלתי חוקיים.

לא רחוק משם, ברשות הפלסטינית, נתקל אבו מאזן, המנהיג שנבחר בבחירת דמוקרטיות, בחומה של קבוצות פוליטיות שאינן סרות למרותו, ועושות הכול על מנת לערער על מנהיגותו כראש הרשות. קבוצות אלה כוללות את החמאס, חלקים מהפתח, התארגנויות שונות של חמושים ובכירים ברשות הפלסטינית שחוששים לאבד את כוחם. המנהיג הפלסטיני ממשיך להישען על ניסיונות הידברות ועל הלחץ המצרי כדרכי פעולה, במסגרת ניסיונותיו לעשות סדר בבלגן השורר ברשות לאחר מות ערפאת. למרות ההסכמה הזמנית לרגיעה, אבו מאזן לא מצליח להשתלט על השטח ברשות הפלסטינית ולבצע את הרפורמות החשובות, להן זקוקה הרשות כאוויר לנשימה.

המצב ברשות הפלסטינית מזכיר את המצב הפוליטי ששרר בארץ ערב קום המדינה. בדומה למצבה של הרשות ואבו מאזן, גם בצמיחה של היהודים כעם ריבוני היה גוף ממסדי, מתון יחסית, בדמות ארגון ההגנה בהנהגתו של בן גוריון, שייצג את רוב היישוב. להנהגה הממסדית הייתה אופוזיציה בדמות ארגוני האצ"ל והלח"י, מצוידת ביעדים ואג'נדה משלה, ושלא תמיד קיבלה על עצמה את מרות הממסד. העימות הפיזי בין שני הכוחות היה בלתי נמנע והגיע לשיא בפרשת אלטלנה בה הורה ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, לפתוח באש על אנשי האצ"ל, בני עמו שלו.

קשה לדעת מה תהיה תגובת כוחות האופוזיציה הרבים בעם הפלסטיני לפעולה צבאית נחושה מצדו של אבו מאזן. בישראל זה נגמר טוב. בגין הורה על נצירת אש, מנע מלחמת אחים וקיבל בעצם את מרות הממסד. במצב בו נתונה הרשות הפלסטינית - שאינו מקביל לחלוטין לדוגמה הישראלית - לא ברור מה יהיו ההשלכותיה של פעולה כזאת מצד אבו מאזן. מה שברור הוא שככל שעובר הזמן פעולה כזו תהיה קשה יותר לביצוע ושארגוני האופוזיציה, שמזהים את חולשתו של אבו מאזן, יגבירו את קריאות התיגר שלהם לעבר מנהיגותו ויערערו לבסוף על ההישגים להם זכה בבחירות ובזירה הבינלאומית.

ישראל בניגוד לרשות הפלסטינית היא מדינה מבוססת שכבר עברה את ה"אלטלנה" שלה. למרות שאין ספק שבזמן ההתנתקות יתרחשו פעולות אלימות, אין סיבה שהעימות בין הממשלה לבין המתנחלים יגיע לכדי יריות. לממשלת ישראל יש מספיק כוח כדי להתעמת עם המתנחלים במסגרת כללי המשחק הדמוקרטיים. המתנחלים המורגלים מניסיון העבר לתבוסתנות הממשלה, מזהים ושואבים עידוד מכל גילוי חולשה. התגובה הרפה של משטרת ישראל, לדוגמה, לחסימות כבישים ראשיים בשבועות האחרונים, מעודדת את המתנחלים להגביר את מאבקם ולהביא אותו לקיצוניות. כדי לצלוח את המשימה הענקית שלקחה על עצמה, ממשלת ישראל צריכה לעשות את מה שלא עשתה עדיין ביחסיה עם המתנחלים - לתת לגיטימציה מלאה להתנגדות דמוקרטית למהלך, תוך מיצוי מלוא הדין עם כל מי שמפר את החוק.