מי יבכה כשנכחד?

סר מרטין ריס אינו רק האסטרונום המלכותי של הממלכה המאוחדת. הוא גם זוכה פרס פאראדיי, המוענק בבריטניה מדי שנה למי שהצטיינו בתיאור רעיונות מדעיים באורח המובן להדיוטות. אחת מהתבטאויותיו האחרונות אכן חצתה את גבולות חוגי המדענים, ועוררה בבריטניה עניין מסוים. ריס כתב, כי "לא יהיו אלה בני אנוש שיחזו בהתפרקות החמה בעוד ששה מיליארד שנים. יהיו אלה ישויות השונות מאיתנו, כשם שאנו שונים מבקטריות".

התבטאות זו מעוררת את המחשבה ומאירה עניין מעניין: בעוד שרוב העולם התרבותי (לרבות בניו שהינם אנשים מאמינים) קיבל את האבולוציה כהסבר להתפתחות האדם, מעטים נותנים דעתם על כך שהיא עשויה להימשך, ושצאצאינו בעתיד הרחוק לא יהיו עוד ממין ההומו-סאפיינס. ואולם, נדהמתי לגלות שריס סבור, כי קו אבולוציוני רציף יימשך מההומו-סאפיינס אל יצורים אחרים, במשך ששה מיליארד שנים.

מאז הגדירו הגיאולוגים את מסגרת הזמן הגיאולוגי, עניין שכבר היה מצוי בשלב מתקדם במאה ה-19, הם מתבוננים בארכיוני המאובנים שבמעבדתם, ורואה בבירור רב הוכחות מוצקות למדי לכך, שכל הזנים הקיימים כאן זמנם קצוב (מובן, שהופעתם והיעלמותם אינן משפיעות כלל על שרידות כוכב הלכת. הוא ייעלם גם כן, בעוד זמן רב מאוד, אך עניין זה אינו מטריד את הגיאולוג, שכן הוא עוסק בעבר, לא בעתיד).

הסיפור שהגיאולוג מתבונן בו במסגרת עבודתו מחולק למעשה לחמישה פרקים, הנחצים על-ידי ארבע היכחדויות המוניות. לאחרונה שבהן, זו שאירעה לפני כ-65 מיליון שנים, אנו חייבים את קיומנו. הגיאולוג רואה כיצד הלוח נמחק בסוף תור האורדוביק של עידן הפליאוזואיקון, וסיפור אחר נכתב עליו, רק כדי להימחק שוב לעת תור הדיבון, שלא לדבר על ההיכחדות הגדולה מכל של תום תור הפרם ועל זו האחרונה שכבר הוזכרה לעיל, החותמת את עידן המזוזואיקון ומותירה בחיים כמה יונקים פרימיטיביים, קטנים ומפוחדים, שבסופו של דבר הניבו את ההומו-סאפיינס.

הזמן הגיאולוגי הוא זמנו של התהליך שאנו מכנים תהליך האבולוציה. הגיאולוג, וחוקרים מתחומים המשיקים לתחומו, מתבוננים למעשה בתהליך האבולוציוני ורואים, שאין בו שום היררכיה סדורה. מינים באים, מינים הולכים, ולעתים מתרחש אסון חובק-עולם, מנקודת ראותם של מינים רבים, והיכחדות המונית מתרחשת.

אין הוכחות נחרצות באשר לגורמי ההיכחדויות ההמוניות, אך כמעט ואין ספק היום בלב רוב החוקרים, כי פגיעת מטאוריט גדול בכדור הארץ גרמה למינים רבים כל כך להיכחד בתום עידן המזוזואיקון. פגיעה דומה בכדור הארץ עלולה לחסל את האדם, ומטילה ספק מסוים במותרו משאר מיני החי, שהוא מייחס לעצמו.

ואולם, לאדם יש מותר מסוים. הוא נטל נתיב שונה לחלוטין משל כל מין המתקיים לצידו. הוא הפר את כללי המשחק האבולוציוניים בדקות האחרונות של היממה הגיאולוגית, שהיא גם הסאגה האבולוציונית. ההומו-סאפיינס, מבחינות מסוימות, משול לבאג בתוכנה. בשבוע שעבר, למשל, התפרסם מחקר שקבע כי שיעור הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה, מהשכיחים בגזי החממה, גדל. הוא נאמד כעת ב-378 חלקים למיליון, וגדל על חשבון החמצן והחנקן. אומנם, שיעור גידולו הואט, אך המגמה נמשכת. זוהי רק דוגמא אחת מני רבות לאופן שבו האדם משנה את סביבתו הטבעית ומעמידה בסכנה.

מותרו של האדם על-פני שאר החיים הוא בכך שפיתח מדע וטכנולוגיה. התוכנה האבולוציונית המקורית אינה מביאה זאת בחשבון (לא ניתן להתעלם אגב מהאירוניה הכרוכה בכך, שגילוי והבנת המנגנון האבולוציוני עצמם הוא מהישגיו המדעיים הכבירים ביותר של האדם).

מגרעתו הגדולה של האדם היא, שקידמה זו עלולה להמיט אסון על הסביבה הטבעית – ועליו עצמו. בגין התמורות שחולל האדם בעולמו, נכחדים כיום מינים בקצב שלא היה לו אח ורע בתולדות האבולוציה. מבחינות מסוימות, הוא משול למטאוריטים שגרמו כאן בעבר להיכחדויות המוניות של מינים. את צפונות עתידו קשה לדעת. הוא עשוי לגלות דרכים להרחיב את תחומי התיישבותו אל מחוץ לכדור הארץ, אך באותה מידה עלול להמיט על עצמו חורבן וכליה, בפרק זמן קצר בהרבה מ-6 מיליארד שנה.

מעניין כי האסטרונום המלכותי של הוד מלכותה נוטה כנראה להאמין דווקא באפשרות הראשונה (בלתי אפשרי להניח, כי אפילו יאט האדם מאוד את קצב רבייתו, יימצאו לו עוד מקום ומשאבים רק כאן בעוד זמן רב כל כך). שעות וימים רבים מדי, אולי, אני נוטה להאמין כי זמננו כאן קצוב, ולא ברוחב יד.