פרופורציות – תולדות הסכסוך בחבל הבאסקים

הבאסקים הם אחד העמים העתיקים באירופה, ועדויות לישיבתם בחבל שלמרגלות הפירנאים מופיעות סביב תחילת הספירה הנוצרית. ישנה מחלוקת לגבי מועד הגעתם לאירופה, שכן מבחינת השפה ומאפיינים אתניים אחרים הם אינם דומים לאף עם בעולם, אך ההנחה המובילה היא, שהם הגיעו הרבה לפני האינדו-אירופים, ולכן נחשבים לעם הוותיק באזור.

עד לנפילת האימפריה הרומית נהנו הבאסקים מאוטונומיה רבה תחת השלטון הרומאי. אך אחרי נפילתה, החלו מאבדים בהדרגה אוטונומיה זו, תהליך שהגיע לשיאו לאחר המהפכה הצרפתית בחבלים הצפוניים (הצרפתיים) של ארץ הבאסקים, ואילו בחבלים הדרומיים שבספרד - לאחר מלחמות האזרחים הספרדיות של המאה ה-19.

בשנות השלושים של המאה העשרים פרצה מלחמת האזרחים בספרד. רוב הבאסקים נלחמו לצד כוחות הרפובליקה, ומיעוטם לצד הרודן פרנקו. עם כניעת הכוחות הבאסקים ב-1937 החלה תקופה קשה עבורם. פרנקו ביטל את האוטונומיה שלהם, הן כנקמה על "בגידתם" והן עקב שאיפתו להפוך את ספרד לאומה הומוגנית. הוא אסר על הבאסקים לדבר בשפתם או להניף את דגלם.

ב-1953 ייסדו כמה חברים במפלגה הלאומית הבאסקית PNV "קבוצת פעולה", שהפכה ב-1959 לאט"א (אאוסקל טא אסקאטסונה – מולדת וחירות באסקיות). הקמת אט"א נבעה מחוסר שביעות רצון חבריה ממתינותה היחסית של ה-PNV, ורצונם בפעולה ישירה וממשית נגד הרודן. אט"א הציעה חידוש נוסף: פתיחות לכל הדתות, בניגוד לאופיה הקתולי המובהק של ה-PNV. באשר למצע חברתי, ב-1965 אימצה אט"א מצע מרקסיסטי-לניניסטי, ובכל גלגוליה העתידיים תמיד שמרה על צורה כלשהי של סוציאליזם.

ההתקפה הראשונה של אט"א בוצעה ב-1961, אז ניסו חבריה ללא הצלחה לפגוע ברכבת שהובילה את ותיקי מלחמת האזרחים לטקס לציון 25 שנה למלחמה. הפיגוע המשמעותי ביותר של הארגון בוצע ב-1973, אז חיסלו באמצעות מטען חבלה את האדמירל לואיס קררו בלאנקו, יורשו המיועד של הרודן פרנקו, כנקמה על הוצאה להורג של אסירים מאט"א. בשלב זה היה אט"א - הארגון המזוין היחיד שצמח בספרד של פרנקו - אהוד מאד ברחבי העולם ובקרב מתנגדי פרנקו, ורצח בלאנקו זיכה את הלוחמים הבאסקים בתשואות.

ב-20 בנובמבר 1975, עלזו מיליונים ברחבי ספרד עם מותו של פרנקו. רוב חברי אט"א קיבלו את הצעת הממשלה הספרדית לחנינה כללית, וזנחו את ההתנגדות האלימה לטובת פעילות פוליטית, תחת השם "אאוסקדיקו אזקרה" (השמאל של ארץ הבאסקים). אך מיעוט מחברי הארגון נשארו עם השם אט"א ועם ההתעקשות על מאבק אלים. ב-1979 אומצה בספרד חוקה שכוננה 17 מחוזות אוטונומיים, שארץ הבאסקים היתה אחד מהם. לבאסקים ניתנה, בהסכם נפרד מ-1980, אוטונומיה נרחבת למדי, כולל פרלמנט וסמכות בענייני חינוך ומיסוי מקומי. כיום, למשל, משמשת הבאסקית ללימוד ב-90% מבתי הספר בחבל, דבר שהביא לראשונה זה מאות שנים לגידול במספר דוברי הבאסקית.

אבל למיעוט מבין חברי אט"א זה לא הספיק. הם דווקא החריפו את המאבק האלים, והשנים 1978-1980 היו העקובות מדם בכל 45 שנות המאבק הבאסקי, עם 235 קורבנות בנפש. ב-1985 פתחה אט"א במסע פיגועים. ברוב המקרים התריע הארגון על פיגועיו טרם התפוצץ המטען, כדי למנוע רצח חפים מפשע, אך היו מקרים בהם לא התריע (לטענת אט"א הארגון תמיד מתריע, אך לעתים הרשויות אינן מפנות המקום בזמן).

ב-1987 בוצע הפיגוע הקשה ביותר, בו נהרגו 21 בני אדם ו-45 נפצעו, בפיצוץ במרכז קניות בברצלונה. בתגובה לאלימות של אט"א פתחה ממשלת ספרד ב-1985 במה שכונה "מלחמה מלוכלכת" נגד הארגון, במסגרתה אישרה הממשלה הקמת מיליציה בשם גא"ל ("גרופוס אנטי-טרוריסטאס דה ליברסיון" – ארגון שחרור אנטי-טרוריסטי). מיליציה זו חטפה, רצחה ועינתה אנשים רבים, כולל כאלה שלא היו קשורים לאט"א כלל, בשנים 1986-1987. ב-1997 ניסתה ספרד להסיר הכתם הזה מתולדותיה, כשבית משפט הרשיע עשרות מעורבים בפשעי גא"ל, ביניהם פוליטיקאים בכירים, כולל שר פנים לשעבר, ודן אותם לתקופות מאסר. עם זאת, משפטים אלה טיפלו רק במעשים שבוצעו עד תום 1987, ואילו לטענת אט"א, גם לאחר מכן הפרו כוחות הביטחון הספרדיים את זכויותיהם של חשודים, כשחלק מטענות הארגון נתמכות על ידי ארגוני זכויות אדם בינלאומיים.

ב-1986 רצחו אנשי אט"א את מריה דולורס קטריין, המכונה "יוייס", לשעבר ראש אט"א שעברה למסלול הפוליטי עם כינון הדמוקרטיה הספרדית. בתקופה זו נוסד "הארגון לשלום בארץ הבאסקים", שהחל לארגן הפגנות מחאה שקטות יום לאחר כל הריגה, בין אם בידי אט"א או גא"ל. בינואר 1988 חתמו כל המפלגות הבאסקיות (מלבד הרי בטאסונה, הזרוע הפוליטית של אט"א), על הסכם איוריה-אניה, שקרא לשים קץ לאלימות של אט"א. כעבור שבועות מספר, בתגובה ללחץ מהרחוב הבאסקי, הכריזה אט"א על הפסקת אש בת 60 יום, שהוארכה כמה פעמים. ב-1992 קיימה הממשלה הסוציאליסטית דאז שיחות עם אט"א באלג'יריה, אך אלה נכשלו ואט"א חזרה לנקוט אלימות. באותה שנה נלכדו שלושה המנהיגים הבכירים של אט"א. בעקבות המעצרים הכריזה אט"א על הפסקת אש בת חודשיים, ולאחר מכן חזרה לאלימות ואף הקצינה את עמדותיה.

ב-1995 נכשלו שני ניסיונות התנקשות משמעותיים של אט"א – אחד במלך - חואן קרלוס, והשני בחוזה מריה אסנאר - אז ראש מפלגת האופוזיציה פרטידו פופולאר, ומאוחר יותר ראש הממשלה. שלא במפתיע, ניהל אסנאר מלחמת חורמה באט"א. מלחמתו זו התנקמה בו, כשהתעקש בניגוד לכל הראיות שאט"א הם האחראים לפיגועי הרכבות במדריד במרץ 2004 – התעקשות שהתבררה כשגויה, נתפשה כמניפולציה פוליטית ועלתה לו בבחירות.

ב-1997 עוררה אט"א מיאוס עצום ברחוב הספרדי והבאסקי כאחד, כשחטפה ורצחה פוליטיקאי באסקי צעיר בשם מיגל אנחל בלאנקו. שישה מיליון ספרדים ובאסקים יצאו לרחובות להפגין, והבאסקים היו חריפים מכולם בגינוי הרצח, תחת הסיסמא "באסקים כן, אט"א לא". בהקשר זה ראוי לציין כי כל חברי הפרלמנט הספרדי והבאסקי, מלבד חברי בטאסונה, נדרשים לקבל ליווי של מאבטח מחשש שייפגעו על ידי אט"א.

בשנה שלאחר מכן נחתם הסכם השלום בצפון אירלנד. ה-IRA האירי היה בעל הברית העיקרי של אט"א, ושתי התנועות הדגישו בפרסומיהן את אחדות המטרות והמניעים שלהן. הסכמת ה-IRA להפסיק את המאבק המזוין השפיעה מאד על אט"א. בספטמבר 1998 חתמו כל המפלגות הבאסקיות, וגם מפלגת "השמאל המאוחד" הארצית, על הסכמי "ליזארה-אסטלה", שהיו דומים בעיקרים להסכם איוריה-אניה, וקראו להפסקת האלימות. אט"א שוב חשה בלחץ והכריזה, לראשונה בתולדותיה, על הפסקת אש לא מוגבלת בזמן, ופתחה במגעים עם הממשלה החדשה של אסנאר. גם הפסקת אש זו בוטלה בסופו של דבר, ב-1999, בטענה שהממשלה אינה רצינית בכוונותיה.

ב-1999 הכריזה ממשלת ארה"ב על אט"א כארגון טרור. ב-2001, בעקבות ההחמרה הכללית נגד ארגונים אלימים, עשה כך גם האיחוד האירופי. ב-2003 הוציא בית משפט ספרדי את הזרוע הפוליטית של אט"א, מפלגת הרי בטאסונה, אל מחוץ לחוק, בטענה שאין הבדל בינה לבין אט"א. לאחרונה פסק בית משפט כי מפלגה באסקית חדשה אינה אלא בטאסונה בשם אחר, ואסר גם עליה להשתתף בבחירות.

בשנות התשעים זנחה אט"א את הדרישה החד-משמעית למדינה עצמאית וסוציאליסטית, והמירה אותה בדרישה שספרד תכיר בזכות הבאסקים להגדרה עצמית, ותסכים לעריכת משאל עם בו יחליטו הבאסקים אם להישאר חלק מספרד או להפוך למדינה עצמאית. ספרד, כמובן, דחתה את הדרישה מכל וכל, ושיטותיה של אט"א גרמו לכך שהדרישה הזו לא זכתה לתמיכה ציבורית רחבה במיוחד גם בציבור שלה עצמה (בטאסונה זכתה בשנים האחרונות בכ-10% מהקול הבאסקי).

אבל בסוף דצמבר האחרון הצביע הפרלמנט הבאסקי, בהפתעה גמורה, בעד תוכנית הקוראת להרחבה משמעותית של האוטונומיה הבאסקית. הממשלה בספרד דחתה את היוזמה על הסף כמנוגדת לחוקה הספרדית, וגם הציבור הספרדי מתנגד לתוכנית בהמוניו. אחד מסעיפי התוכנית קובע שחבל הבאסקים ייוצג באופן ישיר במוסדות האירופיים. כמו כן קובעת התוכנית שהעם הבאסקי יוכל להחליט לבדו על עתידו (כלומר להכריז על עצמאות בכל עת). בנוסף, ואולי הכי חשוב – עצמאות למערכת המשפט הבאסקית. התוכנית, המגדירה את הקשר בין ארץ הבאסקים לספרד כ"שיתוף חופשי", מעוררת התנגדות עצומה ורגשית מאוד בספרד, כולל טענות מוכרות להפליא על שהיא "קורעת את הציבור הבאסקי לגזרים במקום לפעול מתוך קונצנזוס", ושמטרתה האמיתית היא "חיסול ספרד המאוחדת". על פי סקרים שונים, תומכים בתוכנית מעט יותר מ-50% מהבאסקים. אבל בחבל מתגוררים גם ספרדים רבים, שהיגרו לשם בשנים האחרונות משום שלמרבה האירוניה, זהו החבל העשיר בספרד, יחד עם קטלוניה.

ב-17 באפריל יערכו בחירות לפרלמנט הבאסקי. חברי בטאסונה, שהצביעו כמובן בעד התוכנית של ראש ממשלת החבל חואן איברצ'ה, לא ישתתפו בבחירות אלה. בלעדיהם, לפי יחסי הכוחות בפרלמנט הנוכחי, אין לו ולתוכנית שלו רוב. מעניין מה יקרה אחרי הבחירות. כרגע נהנית הקואליציה של איברצ'ה מרוב בסקרים.

87% מתושבי חבל הבאסקים, שהכריזו בסקר בשנות התשעים כי "בספרד של היום ניתן לפעול למען כל מטרה פוליטית ללא צורך באלימות", ידעו על מה הם מדברים. אט"א, שלא השכילה להסתגל לשינויים, נותרה מחוץ למשחק, דווקא בזמן שהמטרות שלה נוחלות הצלחה.