"רפואת שיניים פחות חשובה ממדעי הרוח"

בבניין המנהלה עומד ריח מוזר באוויר. מסתבר שבזמן מחאת הסטודנטים לרפואת שיניים, יותר משבוע לפני בואנו, פיזרו הסטודנטים CPK, חומר שמשמש בדרך כלל לחיטוי תעלות השורש. המפגינים אמנם הסתלקו מזמן, אבל ריח המאבק עודנו טרי בנחיריהם של בכירי האוניברסיטה, בעל כורחם.
דב לאוטמן מכהן כיו"ר הוועד המנהל. בתקופת כהונתו עוברת האוניברסיטה שינויים מפליגים, הן מבחינה ארגונית והן מבחינה אקדמית, על אף שלא בטוח שהוא עצמו יסכים עם הקביעה האחרונה. לאוטמן הוא בעיקר יו"ר חבר המנהלים ובעל המניות הראשי של חברת הטקסטיל "דלתא". החברה, שבעבר ייצרה בישראל, סגרה באחרונה את מפעליה בארץ והעבירה אותם למחוזות העבודה הזולה במצרים, ירדן, המזרח הרחוק ועוד. בימי ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין, שימש לאוטמן כשליחו המיוחד לפיתוח כלכלי. מלבד זאת הוא מכהן כיו"ר מרכז פרס לשלום, וידוע כפעיל ותורם מרכזי בארגוני שמאל. לאוטמן אינו נוטה להתבטא בדרך כלל בענייני האוניברסיטה, אבל לאור המאורעות האחרונים הוא נאות להתראיין. הוא מודה שהדרך שבה התקבלה הרפורמה באוניברסיטה לא תמיד הייתה נכונה. "לטעמי היה צריך לשתף את אגודת הסטודנטים יותר בתהליך הזה. אנחנו רוצים לעבוד בתוך הבית ביחד. בכל סעיף שנוגע לסטודנטים, יהיה שיתוף שלהם. כמובן שכל התחדשות וכל שינוי לפעמים כואבים. אנשים מטבעם פוחדים משינויים, גם בחברות עסקיות וגם במשפחה, אבל אני חושב שמנהיגות, גם עסקית, גם פוליטית וגם חברתית נמדדת ביכולת שלה להשתנות".
עם כל ההתלהבות מהרפורמה, צריך לזכור שהיא נעשתה בגלל הגירעון ובגלל הקיצוץ בתקציב ההשכלה הגבוהה.
"גם אם היו פה מיליארד שקל עודף היה צריך לבנות סדרי עדיפויות, אבל לצערי, בתרבות הניהולית בישראל, עושים רפורמה בעת משבר, וזה לא נכון. אתה שואל אותי אם לא היו צריכים להתחיל לפני חמש שנים? היו צריכים".
אבל הקשיים הם לא גזירת גורל. מלבד הניהול הם נובעים גם, ואולי בעיקר, ממדיניות הממשלה. מדוע קולכם לא נשמע?
"מי אמר שלא נשמע? איתמר רבינוביץ' הפגין אתכם".
הוא הגיע כדי להשיב לסטודנטים שהפגינו נגדו. הוא לא דרש מהממשלה להגדיל את התקציב.
"ואם הוא ידרוש, אז מה? יש כאלה שבאותו שבוע דרשו חיים לעוד כמה מאות חולים. מה יותר חשוב? היום, כשהתקציב קשור להתנתקות, לבוא ולדרוש עוד כסף, ולפתוח את התקציב, זה חוסר אחריות. מי שמרים את קולו לפתיחת התקציב בגלל האוניברסיטאות חוטא לעתיד מדינת ישראל".
הכסף שכבר מגיע, אתה שלם עם אופן השימוש בו?
"צריך כל הזמן לבחון מחדש. לכן אנחנו עושים רפורמה. מה זה אומר מיזוג יחידות? אני לא חושב שבמשך ארבעים שנה צריך לתת לפיזיקה, תנ"ך וצרפתית את אותו הנתח. נתנו את העוגה לארבעים אנשי סגל אקדמי שיבחנו אותה (הסנאט הקטן, שאישר את פרטי תכנית ההתייעלות - י.ו), והם החליטו, בשיקול דעת אקדמי בלבד, איך לחלק אותה".
מה השיקול האקדמי בסגירת החוג לתאטרון?
"תשאל את נשיא האוניברסיטה. יש עוד מקומות ללימוד תאטרון בישראל, ואם יחליטו לסגור יהיה למי שרוצה ללמוד מקום אחר".
אז שילכו ללמוד בבית צבי?
"אז מה? כל השחקנים המפורסמים יצאו מבית צבי".
מה השיקול האקדמי בסגירת אחד משני בתי הספר היחידים לרפואת שיניים בישראל?
"בנינו סדרי עדיפויות. רפואת שיניים, בצד האקדמי, זה לא דבר חשוב. החלק של הקדם רפואה לא נפגע. לא נגענו בזה. בחלק המקצועי, יכול להיות שאוניברסיטה אחת מספיקה. בשיקול האם החברה הישראלית זקוקה לעוד רופאי שיניים - מישהו אחר צריך לקבוע. אנחנו כבר שנתיים בדיונים עם הות"ת. אמרנו להם, או שתממנו את זה, או שתאשרו לנו לקחת שכר לימוד גבוה יותר בשלוש שנות הלימודים האחרונות, ולתת הלוואות כמו שעושים בארה"ב. אף אחד לא רוצה לתת לנו תשובה. רפואת שיניים פחות חשובה ממדעי הרוח. אמרנו למי שהתקבל, שיכול להיות שאחרי שהוא יסיים את הקדם רפואה, הוא יצטרך ללמוד במקום אחר. לא קיבלנו אף סטודנט שלא ידע מזה. זה נאמר חד משמעית. אף אדם לא נפגע. יש סדרי עדיפויות. אם יש לך משכורת של חמשת אלפים שקל, אתה יכול או לנסוע לחו"ל השנה, או לקנות עשר חליפות".

אם המצב הוא כה גרוע, מדוע אתה לא שם את המפתחות על שולחן ואומר שככה אי אפשר להמשיך?
"בחיים הפרטיים שלך אתה שם את המפתחות על השולחן ופורש מהחיים? אם נשיא האוניברסיטה ישים את המפתחות על השולחן אז שר האוצר ייקח פיקוד ויהיה פי עשר יותר רע. אם נגיד שאנחנו לא יודעים לנהל את התקציב, אז יגידו לנו - 'בסדר, זוזו הצידה. כסף שלנו, תנו לנו לנהל. נביא מרכז ליכוד, נמנה. ננהל את האוניברסיטה'. אין ברירה. אסור לזרוק את המפתחות"
למרות שמדברים על התייעלות וקיצוצים, שכר הבכירים של האוניברסיטה עדיין מככב ברשימת חריגות השכר.
"השכר הממוצע של הבכירים ירד. שלושת הבכירים באוניברסיטה ויתרו לפני שנתיים וחצי על חמישה עשר אחוז משכרם. נשיא האוניברסיטה הוא האחרון מבין נשיאי האוניברסיטה. אם אתה רוצה נשיא שמקבל חמישה עשר אלף שקלים בחודש, תקבל נשיא לא טוב".
אתה שלם עם שכרו של כל אחד מנושאי המשרות הבכירות?
"יכול להיות שפה ושם הייתי רוצה לשנות קצת. אני לא אוכל להתווכח איתך אם תגיד שאפשר להוריד שלושה אחוז לכולם. לצערי, כיום, אי אפשר לפגוע בשכר של הצוות המנהלי. יש מקום לבחון אם אפשר לצמצם אותו. לדעתי צריך להקטין את מספר אנשי הסגל באוניברסיטה ולא לפגוע בשכרם. בעולם הפתוח של היום, עם אמריקה שפתוחה לכל ישראלי שרוצה, יהיה קשה להביא אנשים איכותיים אם לא נשלם שכר תחרותי".
תרגיל בכיתה של שלושים וחמישה תלמידים זה שירות טוב?
"אני מבטיח לך שבין אלף ומאתיים אנשי סגל, המאתיים האלה שאנחנו רוצים להוריד הם לא על חשבון גודל הכיתות".
עובדה שהכיתות גדלו.
"נתחיל מזה שגם זה חלק מסדר העדיפויות. יכול להיות שיותר טוב שכיתה תגדל, ואת הכסף שמתפנה ניתן למחקר או לעבודה אישית עם סטודנטים".
מה גודל הגירעון?
"הגירעון עמד לפני שלוש שנים באיזור השלוש מאות מליון שקל, ובעזרת התייעלות וכסף שכן קיבלנו מהממשלה הוא היום נע בין שישים לשמונים מיליון שקל. יש גם כספי תורמים שנכנסים לתקציב השוטף. היו תורמים שרצו לתרום כסף לעוד בניינים, אבל אני לא הסכמתי".
בדרך הזו נכנסים גורמים עסקיים לאוניברסיטה. "מכבי" נכנסת לבית הספר לרפואת שיניים, ניסו להקים מכון מחקר של בנק הפועלים בבית הספר לכלכלה.
"אם 'מכבי' יכנסו וישתמשו בביה"ס, זה יתן אפשרות להמשיך. מה רע בזה? האוניברסיטה לא צריכה לקבל כספים של בעלי עניין בתחום שלא מתאים מבחינת שיקול דעת אקדמי. אם זה נעשה בעבר זו היתה שגיאה. אני יזמתי יחד עם נשיא האוניברסיטה תרומה גדולה לזכר עמירם סיוון. דובר שזה יהיה עבור מכון מחקר. נכון לעכשיו הכסף מופנה למלגות לסטודנטים. הפקולטה אמרה שאפשר לחיות בלי זה, והפרופסורים אמרו שזה יותר מדי יישומי. זו בדיוק דוגמא לשיקול דעת אקדמי" (רעיון מכון המחקר על שם עמירם סיוון לא נגנז על ידי סגל ביה"ס לכלכלה, אלא עקב מאבקו של פרופסור אריאל רובינשטיין, שהביא גם להתפטרותו של ראש ביה"ס - י.ג.).
איך אתה רואה את האוניברסיטה בעוד עשר שנים?
"אני מאמין שאם המערכת הציבורית תכיר בכך שהשכלה היא הדבר הכי חשוב בישראל אחרי שלום, אז כל השאר כבר יסתדר בעצמו, ואם אנחנו נאהב שינויים ואם כל הזמן נבחן את עצמנו, אז אני מאמין שבעוד עשר שנים זו תהיה אוניברסיטה הרבה יותר טובה מהאוניברסיטה של היום".
לשאלה איך הוא מרגיש עם ההתקפות האישיות נגדו, והשלטים עם שמו שהונפו בכיכר אנטין, הוא מגיב בביטול. "כל זמן שאני מאמין שאני תורם אני אשאר", אומר לאוטמן. "ברגע שאני ארגיש שאני לא תורם, אני אקום ואלך".