עשרות טילים בליסטיים נעלמו מעיראק. מבחנות של מיקרובים מסוכנים חסרים. אתרים רגישים, שפעם היו חתומים על ידי האו"ם, עומדים פרוצים ושדודים כיום, לאחר שבוזזים רוקנו אותם מתכולתם.
העולם יודע כעת כי לא היתה לעיראק תוכנית נשק להשמדה המונית שהיוותה סיכון לזולתה. אולם שנתיים לאחר שצוותים אמריקאיים החלו בחיפוש השווא שלהם אחרי נשק שכזה, יש בעיראק משהו אחר: נוף זרוע במפעלים צבאיים הרוסים, שאלות בלתי פתורות וקצוות פתוחים, שחלקם עשויים להיות קטלניים.
ראש צוות פקחי הנשק של האו"ם, דמיטיריוס פריקוס, אמר בראיון לסוכנות הידיעות AP, כי העולם רואה רק "חלק זעיר" מן הבלאגן בעיראק. הוא מדווח שעל פי תצלומי לוויין, לפחות 90 אתרים מן המכלול הצבאי-תעשייתי של סדאם חוסיין נבזזו.
הצוותים האמריקאיים מציירים תמונה דומה. "אין שום דבר מלבד גושי בטון במקום בו עמדו פעם מפעלים או מעבדות", כתבה קבוצת הסקר של עיראק בדו"ח המסכם שלה. אולם על אף שהדו"ח הזה מכיל 986 עמודים, מידע רב וחשוב חסר בו. לדוגמא, ימים אחרי פרסום הדו"ח הסופי הודלף שטונות של חומר נפץ רב עוצמה נבזז שנה קודם לכן מן המתחם העיראקי באל-קאקע. הדו"ח האמריקאי לא כלל את המידע הזה.
בדומה לכך, הדו"ח דן בטילי ה"אל צומוד 2" העיראקיים, אולם אינו מזכיר משום מה שרבים מן הטילים הבליסטיים הללו לא נמצאו. רק בטבלה המופיעה באחד הנספחים מוזכר, כי ייתכן שעד 36 מן הטילים הללו לא נמצאו ולא ידוע מה אירע להם בעקבות הפלישה האמריקאית.
75 מן הטילים הושמדו על ידי פקחי האו"ם עוד לפני המלחמה, משום שהטווח שלהם עלה על גבול 150 הקילומטרים שהותר לטילים עיראקיים, בכפוף למשטר הפיקוח שהושת על עיראק בעקבות מלחמת המפרץ הראשונה. לאחר שהפקחים אולצו להתפנות מעיראק ערב הפלישה האמריקאית, הם לא יכלו עוד לעקוב אחר גורל הטילים הנותרים.
"המורדים יכלו למכור את מנועי הטילים בקלות"
קבוצת הסקר של עיראק, שסיימה את חיפושה אחר נשק השמדה המונית בדצמבר, טוענת כי "בשל מגוון סיבות", ייתכן שאי אפשר יהיה לברר מה קרה לכל טילי הצומוד. בנוסף לטילים אלה, חסרים גם 34 טילי אל-פתח, דומים לטילי הצומוד, אולם מונעים בדלק מוצק במקום נוזלי. יותר מ-600 מנועי טילים חסרים גם הם. הדו"ח האמריקאי אינו מציין מה עלה בגורלם.
פריקוס, שהתראיין טלפונית ממשרדו בניו יורק, הביע דאגה בנוגע לטילים. "אם הם הושמדו, מישהו אמור לדעת שהם הושמדו. האם הם הועברו למקום אחר?" שאל.
לדבריו, הדאגה אינה שהמורדים בעיראק ישתמשו בטילים, אלא שהרכיבים המתקדמים מטילי הצומוד או הפתח עלולים לסייע בפיתוח תוכניות טילים במקום אחר באזור או מחוצה לו. "המורדים יכולים למכור את המנועים בקלות, תמורת כסף רב", אמר פריקוס.
כשנשאל לגבי הפערים בדיווח של קבוצת הסקר של עיראק במיוחד בנוגע להיעדר ההתייחסות לחומרי הנפץ מאל קאקע אמר בכיר ב-CIA כי "התמקדנו בחיפוש אחר נשק השמדה המונית, לא חומרי נפץ קונבנציונליים". האיש דיבר בעילום שם.
קבוצ הסקר של עיראק, בראשות בכיר ה-CIA צ'ארלס דולפר, הזימה את טענת ממשל בוש כי עיראק מהווה סכנה בשל תוכנית נשק ההשמדה ההמונית שלה, והוכיחה כי תוכניתה של עיראק לייצר נשק גרעיני, כימי וביולוגי הופסקה ב-1991 בעקבות פיקוח האו"ם.
אולם פיסות מאותה תוכנית עדיין לא נמצאו, ואלה עלולות להוות סכנה גם היום. טילי הצומוד והפתח הם רק הפריטים הגדולים ביותר שטרם נמצאו. פריטים קטנים יותר, אך לא פחות מסוכנים, הם תרביות של נשק ביולוגי. העיראקים טענו, כי חומר הנשק הביולוגי הושמד לפני שנים. אולם לא הכל תועד. הפקחים פשוט אינם יודעים אם מבחנות של חומר בסיס כולל בקטריות אנתרקס ובוטוליניום A, שימשו לייצור עוד תרביות שאינן מתועדות. "מפיסות במבחנות המקוריות אפשר לייצר עוד מאה, ואנחנו פשוט רוצים לדעת אם הצליחו כבר להתחקות אחרי כל החומר?" שואל פריקוס. בדו"ח של קבוצת הסקר של עיראק רשומים מאגרי הבסיס של הנשק הביולוגי תחת "נושאים בלתי פתורים".
וכאילו כל זה לא מספיק, חסרים גם פגזי 155 מ"מ מלאים בגז חרדל. 13,000 כאלה הושמדו על ידי צוותי האו"ם בשנות ה-90', אולם 550 מעולם לא נמצאו. העיראקים סיפרו לפקחי האו"ם, כי הם הושמדו בשריפה שפרצה. אולם לא ניתן כעת לבטל את האפשרות כי פגזי הגז הקטלני נפלו לידי המורדים בעיראק, אם כי אלה טרם הראו כל סימן כי בידיהם נשק שכזה.