הם כתבו

יש לי צער עמוק על כך שמיעוט קטן מקדש מלחמה כנגד הערכים היהודים הבסיסיים – והדבר מעורר אותי לחשבון נפש עם עצמי: כיצד הגענו למצב הזה? (זבולון אורלב, עדיין שר, ודווקא בעניין מכירת חמץ בפסח)

אם לרוסים היה חג משלהם, הייתי בא ומשתתף בו. (זאב רווח יוצא מגדרו כדי להגן על המימונה)

כל מתחתן יודע בלבו כי ייתכן שיתגרש כעבור זמן כזה או אחר, ומעוניין לפשט את הליכי הגרושין. (אברי גלעד לא נותן לאהבה לסנוור אותו, ודווקא בזירה בנושא חתונות)

בודהה עושה את העבודה הרגשית באופן האפקטיבי ביותר. (רפיק קמחי מתחפש לג. יפית)

בימינו, לא רק שאנשים אינם מוכנים להיות קורבן של המדינה שלנו, להיפך: הם רוצים שהמדינה תהיה הקורבן שלהם (גאולה כהן לא קולטת איך)

ברור שהיום הווייב העולמי והטרנד העיקרי הוא סקס סקס וסקס (סנדרה רינגלר חוזרת לבייסיקס)

אלא שלפחות הנפש שלי סוערת והומה בדיוק כאשר אני כולא אותה במרגוע. (ניר ברעם מתמצת את פרדוקס השבת החילוני, בטור פואטי במיוחד)

אין לי שום צורך שיפטמו אווז לכבודי, אני יכול לאכול את הכבד אווז שלי בגודל הרגיל (גיא מרוז מקריב את עצמו למען רווחת בעלי החיים)

לכן, אנחנו אומרים בהכרה מלאה: כל הכבוד לצה"ל הפועל להגנה על הגוף היהודי ולביטחון המדינה – אך לומדי התורה, המקדישים חייהם לעסוק בו יומם ולילה, מקיימים את הנשמה והגוף כאחד (ח"כ מנחם פרוש מוסר שתודה, אבל אין צורך)

לו היו לקטסטרופה זכויות יוצרים בתשלום, היהדות היתה פושטת רגל כבר מזמן (ליאור דיין בניתוח כלכלי של ט' באב)

ואגב, אם כבר במשכב זכר בחסות הכיפה עסקינן, טוב יעשו הרבנים והעסקנים אם ייטלו קורה מבין עיניהם של המגדפים או המרפאים... ויתפנו לבדק בית בחשכת המקוואות והישיבות. (הטיפ של רותם דנון, בזירה על הומוסקסואליות)

המבטים שלנו חודרים מאי פעם והם מכוונים לעיניים הנכונות, עיניים שעוד לא ראו הכל אבל ראו מספיק. (שהרה בלאו מוכיחה שהיא הרוויחה ביושר את תואר הרווקה הדתית המבוקשת ביותר)

כשנכנסתי לבית כולם ישנו. היה ריח של טהרה. רציתי לישון. בסוף הערתי אותה. "תגידי לי את האמת, מה היתה הבעיה? תגדירי לי". "אני חושבת שהיית טוב, היית עשר". בשביל שלום בית האישה מוכנה לשקר לי בפרצוף. (שולי רנד, לפני ש"אושפיזין" חיבר בין מאה שערים לסינמה סיטי)

בתוך שיגעון היפוך הערכים, כשנדמה שאומה שלמה איבדה את האמונה בצדקתה, נכון וחשוב היה ליצר עוגן ברור של שפיות. (משה פייגלין מסביר את הדרינק לרגל מות ערפאת)

"שמרי נפשך, שיער ראשך" של אלתרמן קורע אותי כמו mercy, mercy me של מארווין גאיי. (הדרה לוין-ארדי לא מחתימה דרכון כשהיא יוצאת לחפש השראה)

ביום שבו כל המחוקקים יתרמו כליות כדי להציל בני אנוש גמורים שנוטים למות – רק אז אקשיב להם בכבוד אם יתנגדו להפלות. (גיל הראבן באחת הזירות הסוערות ביותר, בנושא הפלות)

במקרים הבודדים שזה כן קורה, תמיד יהיה "פסול" באחד הצדדים, בדרך כלל בצד האשכנזי. נכות מסוימת, פיגור קל, איזה כתם מביך מהעבר. (אנשיל פפר מפרט את התנאים לנישואים בין עדתיים בציבור החרדי)

לעולם לא איכפת. הוא שווה נפש במובן השפינוזי שכל העולם הוא נפש ואלוהים. וגם בנו יש קצת מהנפש הזו. תיקון העולם הוא בעצם סוג של תיקון עצמי. זו כמובן שטות מוחלטת וחרטה ברטה. (צור שיזף במאמר לט"ו בשבט, אבל מומלץ לקריאה בכל השנה)

כל דוס יכול לספר לכם כמה זה מצחיק כשהחזן של תפילת ערבית ביום חול, עובר פתאום, בטעות מרה, למנגינה של שבת. ניואנס קטן, אבל מצחיק הרבה יותר מכל בדיחה מגושמת של יצפאן. (ידידיה מאיר בדחקה מבית הכנסת)

חונכתי על רעיון ארץ ישראל השלמה ועל שתי גדות לירדן. הגדה השניה היא כרגע חלום, אך גם א"י היתה בשביל יהודי הגולה רק חלום. לא מוותרים על חלומות (מה פרויד היה אומר על החלומות של איתי העצני?)

ראשית – וידוי. אנחנו לא כל הזמן מתנחלים. רוב הזמן אנחנו סתם חיים: שמחים, עצובים, מתפרנסים, עושים מילואים. (משפחת אידלס מהר ברכה, לפני שהם מפרטים את דעתם על השתתפות ילדים במאבקים פוליטים)

לנהוג כבוד בזולת, להרגיש אחריות על הבלוק, לעזור לשכן לתלות תמונה על הקיר, ללוות את הטיול השנתי של כתה ד'2 (אודי מנור על משמעות החיים ממערב לקו הירוק)

הערת המערכת: והפעם נשמח אם התגובות יתייחסו למה שהיה ולמה שהייתם רוצים לראות הלאה בזירת פיוס.