אלה אינם ימים טובים לרפובליקאים. למרות שליטתם בבית הלבן, בשני בתי הקונגרס ובבית המשפט העליון, הם נוחלים הפסדים בזה אחר זה. התערבות חברי הרוב הרפובליקאי בקונגרס בעניין טרי שיאבו, שהפרה ברגל גסה את עיקרון זכויות המדינות אך נתפשה בעיני הימין האמריקאי כהזדמנות בטוחה לעשיית הון פוליטי, טפחה על פניהם. וכאילו זה לא מספיק, נראה שתוכניתו של הנשיא לרפורמה בביטוח הלאומי נמצאת בדרך הבטוחה לקבורת חמור.
ג'ייקוב ווייסברג, העורך והפרשן של מגזין הרשת "סלייט", היה הראשון לצאת בהכרזה החד משמעית: "תוכניתו של הנשיא בוש לרפורמה בביטוח הלאומי הלכה קאפוט". זה היה לפני חמישה ימים. מאז העזו עוד ועוד משקיפים מהצד השמאלי של המפה לומר את אותו הדבר, גם בימין היו לחשושים פסימיים בנושא ושלשום הכריז יו"ר ועדת הכספים של הסנאט, הרפובליקאי צ'אק גראסלי מאייווה, כי "לא סביר שהקונגרס יעביר את תוכניתו של הנשיא".
הנשיא בוש העמיד את הרפורמה בביטוח הלאומי בראש סדר העדיפויות שלו לאחר ניצחונו בבחירות בנובמבר האחרון, ולכן משמעותי הדבר שדווקא בתחום זה הוא נוחל את התבוסה הפוליטית הראשונה שלו. בכהונתו הראשונה הצליח בוש להעביר כל חקיקה שרצה חוק חינוך, מלחמה בעיראק, חוק הפטריוט ושני קיצוצי מס גדולים. דווקא הקדנציה השנייה, שהחלה במנדט ברור מהעם ועם רוב מחוזק בשני בתי הקונגרס, מתחילה בכישלון. השאלה הראשונה כמובן היא "למה?"
אין קשר בין הבעיה ל"פתרון"
ובכן, נראה שהתשובה פשוטה למדי: התוכנית של הנשיא אינה מקובלת על רוב מוצק של הבוחרים, והסקרים מראים כי ככל שהם שומעים עליה יותר, הם אוהבים אותה פחות ופחות. הנשיא מצהיר מעל כל במה כי המוסד לביטוח לאומי מצוי במשבר כלכלי חמור, וכי בקרוב לא יהיה בקופתה די כסף לשלם למבוטחים את מלוא הקצבאות המגיעות להם על פי החוק.
נעזוב לרגע את אי הדיוקים וחצאי האמיתות הרבים שבוש ואנשיו מפזרים בנדון מהגזמה בחומרת הגירעון הצפוי לביטוח הלאומי, עבור בהגזמה בדחיפות הבעיה (כלומר, המועד בו לא תוכל התוכנית לעמוד בהתחייבויותיה) וכלה בשקרים בוטים בנוגע למיעוטים שונים כדי לשכנעם שהם מקופחים על פי השיטה הנוכחית. לביטוח הלאומי האמריקאי אכן צפויה בעיית נזילות, עקב גודלו העצום של מחזור הגמלאים הנוכחי, בני דור ה"בייבי בום" שנולד לאחר מלחמת העולם השנייה. אולם יש לכך פתרונות פשוטים למדי, כמו העלאת רף ההכנסה החייבת בתשלום לביטוח הלאומי מ-90 אלף דולר בשנה ל-110 אלף.
לבוש, המפורסם בתיעובו כלפי מסים באשר הם, יש רעיון אחר. הוא רוצה להרשות לכל אזרח להפנות חלק מהכספים, שכיום משולמים לביטוח הלאומי, ל"חשבונות השקעה אישיים". האזרחים יוכלו להשקיע את הכספים הללו בשוק ההון, בכפוף לרשימת אפיקי השקעה מאושרים על ידי הממשל, שגם יספק "רשת ביטחון" שתוודא כי המשקיעים יקבלו החזר שווה לפחות לזה שהיו מקבלים בביטוח הלאומי הישן.
ואיך בדיוק יסייע הרעיון הזה למאזן הבנקאי של הביטוח הלאומי? בוש קיווה שפשוט יאמינו לו, אולם לאחר שהדמוקרטים הפתיעו בהתנגדות מאורגנת ואחידה, נאלץ הנשיא להודות שבעצם אין שום קשר בין הבעיה המוצהרת לפתרון המוצע. הדמוקרטים מדגישים שנהפוך הוא חישוב פשוט ביותר מראה שהתוכנית של הנשיא תגדיל מאד את הגירעון של הביטוח הלאומי, והנשיא עצמו נאלץ להודות שמנגנוני הפיקוח ורשת הביטחון יצריכו השקעה ראשונית של טריליוני דולרים.
המטרה: סירוס ה"ניו דיל"
בוש נסוג בשבועות האחרונים ואומר שאין לו בעצם שום תוכנית מסודרת להצלת הביטוח הלאומי, אלא רק "עקרונות", ושהוא בסך הכל מנסה לעורר דיון חשוב. אולם נראה שזה לא עוזר לו. גם למחוקקים רפובליקאים יש בוחרים זקנים ובוחרים בעלי הכנסה נמוכה, שמבינים שבוש והאנשים שסביבו מעולם לא אהבו את עצם קיומו של הביטוח הלאומי שבא לעולם כחלק מרפורמות ה"ניו דיל" של פרנקלין רוזוולט בשנות ה-30'. הימין האמריקאי תמיד ראה ברפורמות הללו רשת ביטחון חברתית שמצילה את אלה שמפסידים במאבק הקפיטליסטי לא פחות מאשר "סוציאליזם" רחמנא ליצלן, ושאף לבטל אותן. יש להניח שיהיה ניסיון נוסף לחבל במעט מדיניות הרווחה הקיימת בארה"ב, אבל נראה שהניסיון הנוכחי נכשל.
השאלה השנייה היא איך יתמודד בוש עם הכישלון הזה. עד כה השכיל הנשיא תמיד לרכב על הגלים. כך כשאימץ אל לבו את המשרד הממשלתי החדש לביטחון פנים, שבהקמתו לא רצה מלכתחילה, וכך כשהצליח לחמוק מנזק פוליטי לאחר שהקמת ועדת החקירה לאירועי ה-11/9 נכפתה עליו בלחץ הציבור.
אם יצליח בוש להעביר תוכנית סבירה לפתרון הבעיה הזמנית הניצבת בפני הביטוח הלאומי, הוא יחמוק שוב ממלכודת פוליטית ויגזול מהדמוקרטים את אחד הנושאים החזקים ביותר שלהם. אולם אם יוציא הון פוליטי על ניסיון לאנוס את הקונגרס להעביר את תוכניתו, זה גם יבזבז המון אנרגיה שלא תעמוד לרשותו בבואו לנהל קרבות אחרים, וגם עלול לגרום לרפובליקאים נזק חמור בבחירות מחצית הכהונה, בעוד 20 חודשים.
מצד שני, ייתכן שבוש ינקוט בדרך שלישית: השארת תוכניתו על השולחן, ושימוש בה כהסחת דעת בעודו מעביר חוקים לא פחות מזיקים מנקודת מבטם של מתנגדיו כמו החוק המגביל מאד את האפשרות להכריז על פשיטת רגל, שהועבר לפני מספר שבועות, והחוק המגביל מאד הגשת תביעות ייצוגיות, שעבר עוד לפני כן. כחלק ממלחמת הימין במדיניות פרוגרסיבית שואף בוש לבצע רפורמה בחוקי המס, שתחסוך לעשירים המופלגים מיליארדי דולרים בשנה ותשאיר את הקופה הציבורית חסרת יכולת לממן תוכניות רווחה. אם הדמוקרטים יתמקדו יותר מדי בביטוח הלאומי, בוש ישיג את מטרתו סירוס ה"ניו דיל" מכיוון אחר.