הצרפוקאים נגד הצפרדעונים

ב"ידיעות אחרונות" פורסם השבוע שאלפי צרפתים שחיים בארץ, מתלבטים את מי לעודד - את נבחרת ישראל או את נבחרת צרפת - במשחק ביניהן במסגרת מוקדמות אליפות העולם בכדורגל. כדי לגחך עוד יותר את הידיעה, צורפה תמונה של אנריקו מסיאס, סמל עדכני ליהדות צרפת, בערך כמו ננסי ברנדס ליהדות רומניה.

אם יש עדיין פטריוטים אקטיבים (לא תרומות, התיישבות) מחוץ לישראל, הרי שרובם מגיעים מיהדות צרפת. מבחינת העולים החדשים מארץ הבאגט, לראות את נבחרת ישראל מנצחת את נבחרת צרפת על אדמת הקודש, זה חלום רטוב לכל הדעות. לאחר שהתרגלו לחיים בנתניה, התבאסו מהטיילת בבת ים וגילו שאף אחד לא אוכל כאן במסעדות כשרות, האתוס היחיד שנשאר לישראלים החדשים הוא הנבחרת הלאומית, בטח כשהיא משחקת מול המדינה השנואה ממנה באו. נכון להיום, פריס היא העיר המודרנית ביותר בעולם שהקהילה היהודית מרגישה בה זרה, לא שייכת. "זה לא בית" הם אומרים תמיד בעברית במבטא פלאטו כבד. אז נכון. יש הרבה סיבות כלכליות לעליית חלק מהיהודים ארצה. דירה ב-400 אלף דולר היא עבורם כסף קטן. באותו סכום בדיוק, הם ישיגו חדר וחצי ברובע לא יוקרתי בפריס.

לא אחת דווח על תקריות מחוץ לאצטדיונים בין אוהדים צרפתים לאוהדים יהודים במשחקים של נציגות ישראליות בארץ הצפרדעונים. היהודים שחיים בפריס די פירקו את האנטישמים למיניהם. מעטים יודעים זאת, אבל בעיר האורות ישנה קבוצה העונה לשם "בית"ר פריס". אוהדיה, שחקניה ומנהליה נראים כמו היציע המזרחי בטדי משולב בקהל של סכנין, אחרי עוד הרחקה של שחקן קבוצתם. מדובר בחבורת בריונים סימפטית שלא מתביישים במגן דוד על החולצה ועל הצוואר, ודואגים להראות את זה לכל העולם ואשתו הניאו נאצית.

במקרה של יהדות צרפת אין מקום לספקות. אפשר לקרוא להם צרפוקאים מאחורי הגב, אפשר להגיד שהם באו הנה בגלל הכסף, אבל אי אפשר לסלף את האמת. מדובר בגדולי הפטריוטים היהודיים בזמננו, שצמאים לכל פיסת ישראליות באשר היא. תשאלו את אייל גולן ושרית חדד שממלאים את אולם "אולימפיה" היוקרתי. הם יספרו לכם על קהל חם ותומך שיודע את כל המלים ומשלם 100 יורו מינימום על כרטיס. במועדונים ברחוב המסגר בתל אביב, זה עולה טיפ-טיפה פחות.

ביום רביעי יכול להיות שתשמעו הרבה צרפתית ביציעי האצטדיון המתפרק ברמת גן. אבל אלו יהיו הקללות הארסיות והערסיות במיוחד של אלפי פטריוטים שסוף סוף הגיעו לבית האמיתי שלהם ויכולים לקלל בצרפתית, את נבחרת הטריקולור, שמייצגת את המקום שאף פעם לא באמת היה הבית שלהם.