שיבוט מסוכן

נפתח בווידוי: בילדותי לא היה לי מושג שיש שחקן בשם רוברט דה נירו עד שיצא הלהיט של "בננהרמה" על שמו. כעשרים שנה אחרי מסתבר שלא מדובר בחור רציני בהשכלה. מבקרי קולנוע רבים העלו את התמיהה מי זה האיש שמתחזה לרוברט דה נירו ומשחק בעשרות סרטים בינוניים, ומה בשם האלוהים קרה לשחקן המקורי? מילא סאגת "פגוש את ההורים" החצי מצחיקה, אבל שני סרטי "בוא נדבר על זה", שלל הופעותיו בסרטי אנימציה ו-כן, גם הסרט "שיבוט מסוכן" לא ממש מוסיפים לשחקן המיתולוגי כבוד.

ולעסק. הסרט שלפנינו עוסק בסוגיה שכבר נטחנה לא מעט של שיבוט אנושי והדילמה המוסרית הקשה: האם האדם רשאי לעסוק בשיבוט אנושי ולהתערב בעשייה האלוהית (לשומרי מסורת). במקרה שלפנינו משפחה צעירה ופוטוגנית חיה את חייה: ההורים אוהבים, הילד חמוד וכולם מאושרים – ברור לכם שעוד רגע משהו יידפק. ואכן, ילדם של בני הזוג (איש הלייט נייט גרג קיניר ורבקה רומיין סטיימוס) נהרג בנסיבות נוראיות וחשכה עוטפת את עולמם.

מן הצללים מופיע הדוקטור וולס (דה נירו) ומציע לבני הזוג השבורים הזדמנות חד פעמית לשבט את ילדם המת וליצור עובר שיהיה בן דמותו. ההורים מתחבטים בדילמה הקשה ומחליטים ללכת על זה. הילד נולד וכמובטח נראה ומתנהג כמו בנם המנוח. כמעט בדיוק כמותו, עם טוויסט. באופן לא מפתיע העניינים מתחילים להשתבש מכאן והלאה כשצדדים אפלים ומסתוריים באישיותו של הבן המשוכפל מתחילים לעלות מעל פני השטח. בלי לחשוף הרבה אפשר לרמוז כי מדובר בגרסה קצת מעודנת ואנושית של הבובה "צ'אקי".

בסך הכל לא מדובר בסרט גרוע אבל גם קשה להגיד שהוא מצליח להפתיע בנקודה כלשהי. השחקנים עושים את עבודתם בצורה סבירה, לא יותר. מה שכן, הסרט מספק הסבר אפשרי לתפקודו הבינוני של דה נירו בשנים האחרונות: מדובר בשיבוט.