וולקאם טו הוטל ברצלונה

אחת התכונות בהן אני מתגאה תמיד בפני ידידי הגויים היא שישראלים יודעים לארח. השהות בגולה מלמדת אותך שאנחנו מצטיינים לא רק כמארחים, אלא גם ואף יותר מכך – כאורחים. כי הרי מה יותר ישראלי מלקפוץ לחו"ל ולהתנחל אצל חבר שמתגורר בעיר נחשקת, מכיר את המקום והשפה, ימנע ממך מפחי נפש בבחירת אירועים ואתרים, ויספק לך מפגשים חברתיים עם הילידים המקומיים?

זרם הביקורים החל שלושה שבועות לאחר שהגעתי לברצלונה, והמשיך לכל אורך שהותי. אך בחודשיים האחרונים אפשר לומר שפתחתי מלון – אורח כל סופשבוע. יש לכך לא מעט השלכות חיוביות, כי כשמישהו בא לבקר אתה חייב, פשוט חייב, ללכת למסעדות הכי טובות, ותמיד תמצא איזה חנות חדשה שנעלמה מעיניך עד כה. מצד שני, כשאתה רואה את "סגראדה פמיליה" של גאודי בפעם ה-11 זה לא ממש מרגש, במיוחד כשזה שוב עולה לך 9 יורו.

לאור הניסיון שנצבר ניתן להבחין בבירור בארבע קטגוריות אורחים מרכזיות. וזה המקום לציין כי אינני מוציא את עצמי מהקטלוג הזה, שכן רק בשנה האחרונה, מלבד תפקידי כמארח, כיכבתי גם כאורח בדירות באמסטרדם, לונדון, פורטוגל וכמובן גם ישראל.

יום אחד אתה מקבל טלפון. "אחי!! מה העניינים? מה שלומך?". סליחה, אתה מופתע מהעברית הקולחת בצד השני, מי זה? "זה בני! אני הבנדוד של השכנה של הרופא שיניים שלך. אתה לא זוכר? פעם עמדתי לפניך בתור לבנק". אה, וואלה, אתה מנסה להשחיל איזה כדור ואליום להתלהבות המתפרצת בצד השני. "הקיצר, אתה לא מאמין (אכן, קשה להאמין) אני מגיע לברצלונה! חשבתי אולי תוכל לתת לנו כמה המלצות של דברים מגניבים באמת, כזה אינסייד אינפורמיישן, משהו מגניב". מגניב הוא מוטיב חוזר אצל האח האבוד, שמשמעותו אמורפית קמעה וניתן להגדירה "משהו שהאח האבוד אוהב". מיותר לציין שמעולם לא פגשת את האח האבוד (ומעולם לא תפגוש, כי האח האבוד לא מתעניין בך, רק בהמלצות המגניבות שלך), ולכן לא רק שאתה לא יודע מה מגניב אותו – גם לא ממש אכפת לך.

האח האבוד תמיד יתקשר אליך מלא אנרגיה קוסמית, וככל שתיתן לו להרגיש יותר אחוק – ככה הוא יפיל עליך תיק יותר גדול. במקרים קיצוניים, בהם הקירבה הופכת לסכנה בריאותית, הוא יתקשר אליך מהאוטו השכור ממדריד לברצלונה, ויגיד "שומע, חשבנו אולי להעביר יום בקוסטה בראבה. אולי אתה עושה לי טובה קטנה (ממש קטנטונת)? מחפש לי באינטרנט מלון איפשהו ומתקשר (לסלולרי הישראלי כמובן, כי בין אחים לא עושים חשבונות) למסור לי מחירים והסבר איך להגיע?".

הדבר היחיד הטוב באח האבוד הוא שמהרגע שיחזור לישראל הוא יחבור לעשרת השבטים האבודים ולא תשמע ממנו עוד לעולם. ויש גם משהו מנחם בזה שהוא לא באמת אח שלך – אתה לפחות יודע שאתם לא חולקים את אותם גנים.

תכנון הטיול של השוקיסט התחיל ונגמר ברכישת כרטיס טיסה. כמו חיפושית פרת משה רבנו שפתאום משומקום נוחתת לך על היד, כך גם השוקיסט מתנחל בביתך, אם כי הפרצוף שלו הרבה יותר מופתע מהמצב החדש מזה שלך. במקרה הטוב, השוקיסט יודע שברצלונה זה בספרד. מכאן ואילך למשך השבוע הקרוב (או שלושה שבועות, במקרים קיצוניים) – הוא בידיים שלך.

השוקיסט הוא בדרך כלל חבר קרוב (אחרת מזמן היה נכנס לקטגוריית האח האבוד) ולכן אתה הופך ממדריך תיירים למנהל אישי מוסמך – משרטט קווי מסלול בעיר, קובע לוחות זמנים, מחלץ ניצולים במבצע נועז מסמטאות הרובע הגותי. כשאתה אומר לו שמחר אתה צריך ללכת לעבודה, הוא נכנס לשוק קטטוני – "מזותומרת עבודה? חשבתי שאנחנו בחו"ל. איך זה שיש לך פה גם חיים??". מקרים מיוחדים של שוקיסטים באים בזוגות, מה שאומר שהם מפרים אחד את השני. לכן, גם אם תסביר להם איך להגיע למלון בסביליה שנמצא מרחק ארבע דקות הליכה, זה ייקח להם שלוש שעות. לזכותו הגדולה של השוקיסט ייאמר שהוא באמת הגיע בעיקר בשביל לראות אותך. ולכן בסופו של דבר, הכל מאהבה.

על שלושה דברים עומד הביקור של נערת החיים הטובים: מסיבות, שופינג ואוכל משובח (עם עדיפות לסושי). ב-23:00 אתם תצאו לקרוע את העיר. ב-7:00 תחזרו הביתה עם אחוז אלכוהול בדם הזהה לאחוז התמיכה במובארק בבחירות האחרונות במצרים. ב-14:00 תקומו למסע שופינג. ב-20:00 תתיישבו לאכול (עד אז כל דבר שתאכלו מייד נפלט החוצה) וב-23:00 – הלילה כבר בא, והתחלנו את שירנו מהתחלה. לכן, נערת החיים הטובים תמיד תבקר בסופשבוע.

יש לא מעט דברים חיוביים בביקור של נערת החיים הטובים. אחרי הכל, אלה באמת החיים הטובים, ואתה מצטרף אליהם ברינה, ומתמסר להם באדיקות. הבעיה מתחילה ביום שני בבוקר, כשאתה מגלה ש-א) לא רק שאתה צריך להתחיל שבוע חדש עם האנגאובר בגובה הפירנאים, אלא בתור בונוס אתה גם צריך לעשות את כל הדברים שתיכננת ולא עשית בסופ"ש. ב) חשבון הבנק שלך איבד כמה אפסים ואתה אפילו לא זוכר איך. ג) אחרי ביקור בכל חנויות העגילים, החצאיות, הנעליים והטבעות בעיר – אתה אמנם ספץ בשופינג של בחורות, אבל הדבר היחיד שהופך עבורך חנות ל"חנות טובה" הוא העובדה שיש בה מקום ישיבה.

ביקור של החברים של ההורים הוא כמו משולש ברמודה, כלומר – אתה לא יכול להגדיר בדיוק את קווי המתאר שלו, אבל אין לך ספק שמה שיקרה יחרוג מגבולות הנורמליות. לכן, אסתפק כאן בתיאור מקרה שקרה: אחרי שיצאנו מאיזה מופע פלמנקו, הצעתי ללכת לשתות קפה. "למה לשתות בחוץ?", שאלו אותי. "יש לנו קפה מישראל בחדר". עוד אנו עוסקים בפעילות ישראלית למהדרין – שתיית קפה עלית בכוסות פלסטיק בחדר במלון – פתחה החברה של ההורים את הטלוויזיה והחלה לזפזפ, עד שהגיעה לערוצי הפרסומות לשיחות האירוטיות. וכאן המקום לציין כי בספרד, הפרסומות הנ"ל אינן סוג של אירוטיקה, או פורנו רך. מדובר בהארד-קור של תעשיית הפורנו: איברי מין, השפרצות ופרצופים גונחים בשילובים משתנים. "הופה", אומרת החברה של ההורים לבעלה, החבר של ההורים. "תראה מה יש להם פה". אומרת – ומפסיקה לזפזפ. "תראה את הטוסיק שלה, איזה קימורים. ממש כמו הבניינים של גאודי". וכך מצאתי את עצמי באחת בלילה במלון בברצלונה, רואה פורנו עם אמא ושני חברים שלה. מה שהזכיר לי שפעם ידידה שלי אמרה לי שאבא שלה הוסיף אותה בטעות לרשימת התפוצה של החברים מהחליבה בקיבוץ או מהצבא, ושלח לה תמונות עירום למייל. ובכן, הורים יקרים – אנחנו מאוד אוהבים אתכם, אבל יש דברים שאנחנו מעדיפים שתעשו לבד, גם כשאנחנו בחו"ל.