בלי שמפניות: בלוג גוש קטיף

משאל העם נראה הבוקר קרוב מתמיד, בגלל הלחץ של ראש הממשלה להעביר את התקציב. האמת היא שאני לא כל-כך מאמינה ששרון יסכים למשאל עם, ובאופן אישי לא תומכת בזה. מבחינתי משאל עם מתקיים פעם בארבע שנים – קוראים לזה בחירות. כיוון שאני גם יודעת שכל יום יביא איתו תרחישים חדשים, הידיעות בנושא לא ממש מרגשות אותי. עם זאת, זה יכול להפיח תקווה באנשים שמחוברים לתקשורת 24 שעות ביממה ומשליכים את יהבם על הפוליטיקה. מה שכן משמח אותי בידיעה זו ההוכחה שבכל זאת ניתן לשנות ולהזיז, אפילו את ראש הממשלה. ולכן, אנשים יקרים, לא הכל סגור ואפשר למנוע גם את ביצוע ההתנתקות. אם כל אחד יצטרף למחאה העממית ויתלה דגל, סטיקר או שלט במרפסת - נצליח. מעבר לכך, ביום שני ושלישי בשבוע הבא, הימים שלפני העברת התקציב, נערוך שביתת שבת ענקית מול הכנסת, במטרה לקדם את משאל העם או להביא להקדמת הבחירות. הרעיון הוא שכל אחד ואחד ייקח יומיים חופש מהעבודה ויעלה לירושלים כדי להשמיע את קולו. אני ומשפחתי נהיה שם.

בשבוע שעבר כתבתי בהרחבה על חסימת כביש איילון על ידי "מתנחלים". בירור קצר העלה שהעצורים מההפגנה אינם משתייכים להתנחלות כלשהי (ולכן אגב הם שוחררו למעצר בית באותו יום, ולא אחרי ימים ולילות בתא המעצר) מה שמוכיח שלא כדאי להאמין למה שהתקשורת אומרת כי היא לא בודקת את מקורותיה ואנחנו - מה לעשות - צריכים לעשות זאת בשבילה. בתגובות לטור הקודם וגם בשיחות עם אנשים שב וחזר המשפט: "את התמיכה שלי איבדתם". ואני מנסה להבין מה בדיוק זה אומר: האם כל מה שעושים אנשים על דעת עצמם הוא באחריותי או באחריות מטה המאבק למרות שאינו מוביל קו כזה? ואת תמיכתו של מי בדיוק איבדתי? של מי שלא תמך בי במילא? המשפט הזה נובע מהתנשאות של אנשים שחושבים שצריך לנהוג על פי עקרונות הצדק שלהם, ולהם אני אומרת שאין לי כל כוונה לנסות לרצות אותם. תתחילו להבין שיש גישות שונות בסגנון המאבק ולא כולנו (המתנחלים, הימין וכו') עשויים מקשה אחת וחושבים אותו הדבר. מי שרוצה לתמוך בהתחברות ולהתנגד להתנתקות שיעשה זאת בגלל העיקרון, ולא יתנה את תמיכתו במעשה כזה או אחר. אגב השבוע חסמו סטודנטים מאוניברסיטת תל אביב כבישים במחאה על שכר הלימוד הגבוה. צעד זה דווקא זכה להבנה ולאהדה מצד התקשורת. לנהגים שעמדו בפקקים הסבירו נציגי הסטודנטים שהם צריכים לשמוח שיש מי שנלחם בשביל הילדים כדי שיהיה להם עתיד טוב יותר ומדינה טובה יותר. את זה כדאי לזכור גם כשאתם עומדים בפקק שיצרו אנשים שאכפת להם מארץ ישראל והם נאבקים למענה.

יום חמישי

היום התקיימה עצרת תפילה וזעקה בגוש קטיף. הלכנו יחד עם הילדים וגיליתי שהרבה יותר קל להסביר להם למה הולכים לעצרת תפילה מאשר להפגנה. זו היתה חוויה מאוד מיוחדת: תפילה וזעקה לבורא עולם שיבטל את גזרת ההתנתקות, בלי ביקורת על הממשלה, בלי פוליטיקאים שנואמים מעל במה. רק תפילה של כל אחד ואחד ושל ציבור שלם. תקיעת השופרות חדרה ללבבות ויצרה אוירה של עוצמה והתעלות גם למי שלא עקב ממש אחרי הטקסט והיה מרוכז בילדים. את העצרת קינחנו בשירה וריקודים ושמחה גדולה היתה באוויר. אני, שצפיתי מהצד, התרגשתי נורא. חשבתי לעצמי שמה שנראה כל כך טבעי בזמן מסוים הוא לא בהכרח כזה בזמן אחר. לשמוח זאת לא בעיה גדולה, אבל כשאתה נמצא תקופה קשה לעם ישראל בכלל ולעצמך בפרט עתה מבין שבעצם נדרש כוח ואמונה גדולה בשביל זה.

שבת

במוצאי שבת התקיימה בתל אביב הפגנה של "מטה הרוב". שוב מתגלה ההתנשאות שמאפיינת ציבור גדול בשמאל הישראלי, המחזיקים בדעה ש"מה שאני חושב שהוא נכון וצודק הוא גם הרוב ומה שהימין אומר זה מיעוט שמנסה להשתלט עליי ומחליט החלטות נגד הרוב". יש לנו מדד לקבוע מה הרוב רוצה: קוראים לו בחירות. ולכן, מטה הרוב, אני ממליצה לכם לפקוח את העיניים, להיות מציאותיים ולשנות את השם המטעה כמו גם את הדעה הרווחת שהרוב רוצה התנתקות. מההתרשמות שלי (בהליכה מבית לבית) הרוב דווקא רוצה להתחבר, ואת זה נדע רק בבחירות או במשאל עם. וכמו כתבתי בהתחלה, הבוקר זה נראה קרוב מתמיד.

אתמול אחר הצהריים, בדיוק בזמן שהעורכת שלי טילפנה וביקשה אתייחס השבוע לצו שהוציא אלוף פיקוד דרום לפיו מעכשיו אסור יותר להעביר את כתובת המגורים לגוש קטיף, ראיתי את ח"כ אפי איתם עומד ומתראיין לטלוויזיה ליד דירה פנויה במושב. בזמן האחרון אנחנו מקבלים הרבה פניות של אנשים שרוצים לבוא ולגור אצלנו ובמושבים אחרים, אנשים שמרגישים צורך לבוא ולהיות חלק במאבק. אגב, בניגוד לפירסומים בתקשורת, אני לא ראיתי כאן בינתיים את נוער הגבעות. ידיעה נוספת היתה שאחרי פסח לא תותר יותר גם כניסת אורחים. אינני יודעת מה מטרת הצווים האלה אבל מה שבטוח שאותי, ולפי התרשמותי גם את רוב תושבי הגוש, הוא לא ממש מעסיק. יש לי חברה שכבר חוששת שלא יתנו למשפחתה להתארח אצלה בפסח כמתוכנן, והיא כל הזמן חושבת מה לעשות. כמו שאתם כבר מכירים אותי, אני דוגלת בפילוסופיה של "כשנגיע לנהר נחצה אותו" ואני לא מתחילה עכשיו להתעסק בשאלות האלו שלא תורמות דבר, אלא רק מזיקות לחוסן ולשגרת החיים. לתושבי הגוש נאמר על ידי הגורמים המוסמכים כי אין כוונה לסגור אותו, אלא רק לא לאפשר יותר להעביר כתובות מגורים או לעבור בפועל. כל מי שמעוניין לבוא לבקר ולהתארח מוזמן גם אחרי פסח - ומבחינתי גם בפסח הבא.