ממשלת האחדות של אתרי שיתוף הקבצים

"עשינו את הבלתי יאומן ומצאנו דרך לגשר על הפערים...ליבנו סוגיות סבוכות ימים ולילות...הידרנו שינה מעינינו...הכוח שלנו זה ביחד". לא חברים, לא מדובר בנאום בחירות של אהוד ברק או סיכום דיוני האחדות של לפיד ושרון. ההצהרה מלאת הפאתוס שייכת למנהל אחד מאתרי שיתוף הקבצים בישראל שמודיע קבל עם וגולשים על איחוד שלושה אתרים במאבק נגד המאיימים לסגור לנו את האימיול.

בשבועות האחרונים עברה טלטלה לא קלה על אתרי שיתוף הקבצים המקומיים המשמשים כעמודי לינקים להורדת סרטים, תוכניות טלוויזיה ומוזיקה. האתרים, שעד כה עסקו בעיקר בתחרות ובהכפשות הדדיות, מנסים כעת למצוא דרך להתמודד עם הצעדים המשפטיים בהם מאיימות חברות התקליטים ואלי"ס (אגודה להגנת יצירות סינמטוגרפיות) לנקוט נגדם. שלושה מהאתרים, Subcenter ,Shift ו-אימיול ישראל (lala), הודיעו השבוע בהתרגשות כי הם התאחדו תחת קורת גג אחת בשם LalaLand, העבירו את הבעלות על האתרים לאזרח קנדי (שם אין חוק נגד אתרי שיתוף קבצים) ויצאו בקריאה נרגשת לקהל הישראלי להתגייס ולתמוך במאבקם.

"אתם נקראים היום לדגל, אתם נקראים לגיוס חירום לאומי" זועקים מפעילי האתר, "יצרנו לכם קרקע פורייה לפתרון הוגן לסוגיית שיתוף הקבצים בישראל". בעלי האתרים מתכננים לשכור עורכי דין, חברת יחסי ציבור ולהפיץ עצומה למען שיתוף הקבצים. ומאיפה יגיע הכסף לכל זה אתם שואלים? מהגולשים, כמובן! אמיר חיים, מנהל האתר ופוליטיקאי בהתהוות, אף הרכיב תוכנית בת עשר נקודות ליישוב הסוגייה שמרבית העולם המערבי מתחבט בה כבר כמה שנים. בין השאר הוא מציע להטיל מסים על מחירי מדיות לצריבה, כשבמקביל יועברו שרתי האתרים לחו"ל כדי שזרם הקבצים לא ייפסק. ומי ישלם על כרטיס הטיסה לשרתים? כנראה ששוב הגולשים.

זה מעניין איך אותם הגולשים, שלא מוכנים לשלם שקל על יצירה מקורית שמגיעה מהנשמה של אומן, מוכנים לפתוח את כיסם רק כדי לממן מאבק משפטי ויחצ"ני שמטרתו היא להמשיך להנות ממוזיקה וסרטים מבלי לשלם עליהם.

ישראלים אוהבים לקבל דברים בחינם, או לקחת, זה לא משנה. אם היה ניתן להוריד מהאינטרנט משקאות מוגזים, כולם היו עושים את זה. וכמו ישראלים ממוצעים הם היו מתרצים את המעשים שלהם בכך ש"פחית קולה עולה היום יותר מדי" ו"אנחנו נמשיך להוריד משקאות מוגזים בחינם עד שחברות המשקאות ילמדו".

אז לכולנו ברור שזה שטויות ושלא כך פועלת כלכלת העולם. אם חברי להלהלנד, או תומכיהם, באמת חושבים שיקום השופט שיגיד "אני מאשר לכם בזאת להוריד מוזיקה וסרטים מהאינטרנט עד שחברות התקליטים ילמדו שצריך להוריד מחירים", יש להם טעות מרה. גנב הוא גנב הוא גנב. בואו ניזכר שלא מדובר כאן בבעיה חברתית של רעב לקבצים אלא בבני מעמד הביניים שיושבים מול המחשב שקנו להם הוריהם ומורידים את "משפחת סופר על" בגלל שהם "נורא רוצה לראות, אבל כרטיס לקולנוע עולה כבר יותר מ-40 שקל".

הגיע הזמן לשים את הצביעות בפרופורציה, כשמספר ילדים מאמינים שלגנוב תכני מדיה מהאינטרנט זה בסדר, ניחא, אבל כשמתארגנת קבוצה גדולה המבקשת כסף מאותם ילדים כדי לגשת למאבק משפטי מגוחך מבסיסו, זה הוספת חטא על פשע. תהיו בטוחים ששיתוף הקבצים יהיה פה עוד הרבה שנים, עם או בלי התשתית של אתר זה או אחר. להזכירכם האימיול, שבניגוד לקאזה ודומיו, טרם חטף מבתי המשפט בעולם, ימשיך כנראה לפעול ועיקר פעילותם של האתרים האלה (מלבד מלאכת התרגום המבורכת) היא לשמש "פנקס כתובות" לסרטים החדשים, שאותם ניתן למצוא גם בחיפוש ישיר בתוכנה. בקיצור, שלא יבלבלו לכם את המוח.

ומשפט אחד לאומנים – הקהל דופק אתכם מצד אחד וחברות התקליטים דופקות אתכם מצד שני. אם יש מישהו שיכול להזיז עניינים זה אתם. תלמדו מהיוזמה האחרונה של ברי סחרוף, מפישי הגדול ואחרים, שעשו זאת לפניו, ותאפשרו להוריד את השירים שלכם ישירות מהאתר שלכם תמורת סכום הגיוני, ללא "פערי התיווך" של חברות התקליטים.