עשתה את שלה – גילה גמליאל

חברת הכנסת גילה גמליאל הביטה בשבוע האחרון במעצרי הסטודנטים בתל-אביב ונזכרה בימים בהם היא עצמה ישבה במעצר. שלושה מעצרים ליתר דיוק. כיושבת ראש אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בן-גוריון, עלתה גמליאל לכותרות הראשיות, כשיצאה למאבק על הורדת שכר הלימוד. "לא ברור לי מדוע נוקטים בכזו אגרסיביות כלפי הסטודנטים", היא אומרת השבוע ונזכרת, "גם אלינו הגיעו אז עם אלות וסוסים וגם אז לא היו כל פרופורציות בתגובה לדרך בה הפגנו, פעם אחת אף הגעתי למיון". את המעצר במגרש הרוסים בירושלים היא זוכרת במיוחד. "הפשיטו אותי ועשו לי בדיקה גופנית משפילה. אחר כך שמו אותי בחדר שבדרך כלל מחזיקים בו אסירים ביטחוניים בתנאים מחפירים". היום במרחק השנים, שאינו רב, היא ניצבת לחלוטין מאחורי מאבק הסטודנטים וקוראת להם ולהנהלת אוניברסיטת תל-אביב לשלב ידיים במאבק נגד פורסי העוגה התקציבית. העובדה שה"טבח" הראשי הוא אחד האנשים החזקים במפלגתה אינה מרתיעה אותה כלל.

"אני לא ת.פ של אף אחד ואף אחד לא קידם את בחירתי", אומרת גמליאל, 31, ובכך היא מסבירה מדוע אינה נחשבת כמשויכת לאף מחנה בליכוד, "עשיתי הכל בעשר אצבעות". מאז נכנסה לכנסת לא חסכה גמליאל ביקורות מאף גורם בתנועתה, כולל ראש הממשלה ועמיתיו הבכירים. השבוע הצליחה הח"כית לכופף את ידו הנחרצת של שר האוצר בנימין נתניהו. במסגרת תקציב 2005, תקודם תוכנית ניסויית לסיוע כספי לאמהות עובדות. במסגרת הניסוי ייבחנו שתי אפשרויות - הכרה לצרכי מס בהוצאות על מטפלות ומעונות, וסבסוד התשלום למעונות יום לאמהות, שכיום אינן זכאיות לסיוע משום ששכרן גבוה מהתקרה המוכרת. "הצע החוק אומרת, כי המדינה תכיר בעלויות גידול לילדים עד גיל שש. דבר בסיסי כמו טיפול בילד, הופך לשיקול פיננסי ואז מחצית מהנשים לא משתלבות בשוק העבודה, לא ניתן לעמוד בזה, הצלחתי לשכנע את התפיסה", היא אומרת בגאווה. על-פי סקר שהזמינה גמליאל, לא רק שהחוק, אם יאושר, לא יפגע בקופת המדינה, הוא אף יעשיר אותה בארבעה וחצי מיליארד שקלים לאורך זמן של חמש שנים. אז איך הצליחה ח"כית צעירה להשיג את שמנסות להשיג קודמותיה עוד בימים שאמא של גמליאל שמה את בתה במעון: סחטנות לפני התקציב? "לא", היא אומרת בתוקף, "עקשנות".

כשהיא מדברת על גדרה, בה נולדה, היא מחייכת בגעגועים, למרות שרק בשנה האחרונה עברה לירושלים יחד עם בן זוגה. כיום היא מתגוררת מרחק קצר מאוד מהכנסת ובעיקר סובלת מהקור הידוע של הבירה. "שיכון העיוורים" – זה שם המקום בו גדלה בעיר הקטנה שבדרום השפלה. בכל בית גר לפחות עיוור אחד ואת הכסף, כפי שניתן לתאר, החליף בעיקר חום אנושי גדול. "זו שכונה שלומדים בה שמוגבלות היא לא מגבלה", אומרת גמליאל, "התושבים בה שמחים ושופעים ורואים טוב יותר מכל אדם אחר".

משפחת גמליאל היא משפחה מלוכדת מאוד. כמה מחמשת אחיה מוכרים מאוד בעשייה הציבורית והפוליטית. ב"קרנבל" הפריימריס האחרון, ניתן היה לראות איך השבט כולו על טפיו (14 אחיינים) מקיף את האחות הצעירה. היא מספרת, שכבר כילדה היה לה ברור כי תעסוק בעשייה ציבורית מסוג כלשהו. בהמשך פנתה ללימודים האקדמיים והשלימה תואר ראשון בהיסטוריית המזה"ת ופילוסופיה ותואר שני בפילוסופיה. "הפילוסופיה נתנה לי את האפשרות לראות דברים מכל הצדדים", מספרת גמליאל, "לתקוף נושא מכל כיוונים – ללא ראייה צרה, לכן תמיד יש לי תשובות למתנגדים להצעות חוק שלי". מעבר לפילוסופיה, את השיעורים בפוליטיקה שקיבלה גמליאל במהלך הקריירה האקדמית שלה, סביר להניח כי היא זוכרת יותר מכל.

גילוי נאות - את גמליאל אני מכיר מימינו המשותפים באגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בן-גוריון. נדמה היה כי היא מושכת אליה אש בכל אשר תפנה. כיושבת ראש אגודת הסטודנטים, אמרו עליה כי היא "מחסלת" מתנגדים על-ידי שימוש באמצעים בירוקראטיים, ביקורות הופנו גם כלפי ניהול הכספים תחת הנהלתה. יכולות הצתת האש שלה פעלו מימין ומשמאל כאחד. באחת הפעמים עוררה סערה בקמפוס, כאשר מינתה ערבי לעמוד בראש משלחת לפולין. תמיד יודעת לענות, ולא תמיד באיפוק, מקושרת ובקיאה בנהלים ובמנהלות, אין ויכוח על כך שגמליאל התנהלה בצורה מרשימה בין הטיפות, והשכילה לעבור כל משוכה שעמדה בפניה. לימים הפכה ליושבת ראש התאחדות הסטודנטים - האישה הראשונה בתפקיד - ומשם לכנסת. גם כאן לא גרמה לשלווה יתרה. יוחסו לה עימותים עם חברותיה לסיעה, ובראשן רוחמה אברהם, וגם כמה חילופי דברים בוטים מאוד עם ח"כים אחרים. המקרה הבולט הוא בו חשף ח"כ בר-און מה היה עושה לו הייתה גמליאל בתו. גמליאל לא יודעת מה כולם רוצים ממנה, והאמת, אם להאמין לדבריה, זה גם לא מעניין אותה מה הם חושבים וכיצד היא נתפסת. תנו לה לעבוד.

מאז נכנסה לכנסת ב-2003, מעוגנת היטב במקום ה-11 ברשימת הליכוד, היא לא נחה. בספר החוקים חתומים כבר חמישה חוקים שהעבירה. עשר הצעות חוק אחרות נמצאות בשלבים שונים בוועדות ובמליאה. בין החוקים הבולטים שנזקפו לשמה: חוק איסור הפליית נשים בהריון, חוק הקובע יחסי מרות בין מרצים לסטודנטים וחוק שאינו מתיר לעבריין מין ששוחרר מהכלא לשוב ולגור בקרבת מקום לקורבנו. היא חברה בוועדות חוץ ובטחון, חינוך, כלכלה, מדע וטכנולוגיה, פניות הציבור וכמובן, קידום מעמד האישה, ועדה בראשה עמדה. "יש לי 'פור' על חברותיי כמו, לימור, ציפי, נעמי ודליה איציק - הן התחילו את הקריירה שלהן בסביבות גיל 40", מסבירה גמליאל את מרצה הבלתי נגמר, "מבחינתי השמיים הם הגבול". עד לשמיים, מסמנת גמליאל את המטרה הבאה שלה - הממשלה. "בכל מעגל שנמצאתי בו, הרגשתי שאני ממצה את יכולות ההשקעה שלי והבטתי קדימה, ללא תסכול".

האדם שהשפיע עליה יותר מכל היה גבאי בית הכנסת והחזן המקומי בגדרה, אליהו שמש. שמש, איש עיוור, לקח אותה תחת חסותו והיא נהגה לסייע לו בעבודתו - כותבת קבלות וקוראת באוזניו. במשך שעות הייתה יושבת כילדה, ומקריאה לגבאי עשרות ספרים. בגיל שש הקריאה ספרי היסטוריה עבי כרס, על מנהיגי המדינה וקורותיה, כמו גם ספרים כמו "פרחים בעליית הגג".

עד היום היא גומעת ספרים ומעדיפה אותם על עיתונים. כיום היא קוראת את "מלאכים ושדים", של דן בראון ומחכה בקוצר רוח, "לאיזו שהיא הפתעה בעלילה".

הדבר שהכי קשה לה בירושלים הם הגעגועים לאמא שלה, אליה היא מאוד קשורה.

לולא הייתה פוליטיקאית, הייתה ממשיכה באקדמיה.

בעצת חברה, מסעדן ירושלמי, שינתה לחלוטין את דפוסי האכילה שלה, שהיו "סטודנטיאליים" באופיים. במקום אוכל מהיר ובצקי של מנזות, היא מקפידה לאכול ארוחות מבושלות ומאוזנות – היא אף רזתה קצת בעקבות המהפך.

לא רואה הרבה טלוויזיה, אך כשהיא רואה היא מעדיפה את אסף הראל ואת ערוץ המוזיקה. הסרט האחרון שראתה היה "אושן 12". הביקורת: מאכזב.