העיתון "ידיעות אחרונות" חושף, כי בטרם נסיעתו לדובאי נהג אלחנן טננבוים להמר באופן כפייתי וחובותיו כתוצאה מן ההימורים הגיעו לכחצי מיליון שקלים. במהלך חקירותיו במשטרה התוודה טננבוים, כי נהג להמר בקזינו ביריחו פעמיים-שלוש בשבוע, בכל פעם בסכומים של כאלף דולר.
טננבוים סיפר לחוקרי המשטרה, כי בנוסף להימוריו ביריחו נהג להמר גם על משחקי כדורסל מהאנ.בי.איי ועל משחקי כדורגל מישראל. המימון להתמכרותו הגיע ממשכורותיו, מניכיון צ'קים עבור איש השוק האפור, בני רביזדה, ומצ'קים פתוחים שנתנה לו אחותו, שלא ידעה כי מטרתם הימוריו.
מן העדויות עולה, כי עד לחטיפתו של אל"מ (מיל') טננבוים, הוא הספיק לצבור חובות בסדר גודל של יותר ממיליון ש"ח. "החובות שלי הם: 300 אלף שקל למאיר כהן על הפסד בהימורים; 40 אלף שקל לבני חכים על ניכיון צ'קים; 100 אלף שקל למס הכנסה; 72 אלף שקל לחברת תמוז; 85 אלף שקל לרחמים מימון על שתי הלוואות; 100 אלף שקל לאחותי ו-3,000 שקל לאורי רש", העיד טננבוים. הוא הוסיף, כי "יכול להיות שיש עוד אנשים שאני חייב להם, אבל אני לא זוכר כרגע".
אלמלא החסינות היה מוגש כתב אישום
טננבוים נחקר גם על מעורבותו בפרשת מרמה בינלאומית יחד עם שותפיו לעסקים לשעבר, אורי רש ורוברטו וגמן. כתבי אישום בפרשה הוגשו לפני כחודשיים נגד וגמן ורש, החשודים כי יחד עם ארבעה חשודים נוספים רימו את רשויות המכס בישראל וספקים של מוצרי אלקטרוניקה ומחשבים משש מדינות בעולם, בסכומים העולים על 2 מיליון דולר, במהלך השנים 1999-2000.
בידיעות אחרונות דווח, כי לדברי גורמים בפרקליטות אילולי קיבל טננבוים חסינות בעקבות חזרתו מן השבי, היה ניתן, כנראה, להגיש נגדו כתב אישום בפרשה. על פי כתב האישום חברת הקש העיקרית בפרשה הייתה "שלוס, סחר בינלאומי", שהוקמה על ידי טננבוים ונרשמה על שם חברתו, רימונדה פישר, אותה הגדיר טננבוים "אשת סודו".
טננבוים אף הודה בחקירתו, כי גנב בעבר מאות אלפי שקלים מאורי רש ועל רקע זה התפטר מהחברה שניהל רש. טננבוים הסביר, כי "על הגניבה לא הוגשה תלונה למשטרה. העניין נסגר בינינו".
לדברי פישר, טננבוים סיפר לה כי איימו עליו שישברו לו את הרגליים בגלל חובותיו. לטענתה בעקבות האיומים "לקחנו משכנתה נוספת על הדירה שלי באמצעות תעודת זהות מזוייפת שאלחנן הביא". הכסף, 380 אלף שקל, שימש להימוריו של טננבוים.