הדשא של הג'טס ירוק פחות

(הקטע הבא נכתב לשם הנוחות בלשון זכר, אך מיועד במידה שווה לחולי וחולות פוטבול)

קורא יקר
כנס שנייה לאתר של הניו יורק ג'טס, באמא'שך.
לא עצוב?
מאד. מאד עצוב.
פגרה סוערת, שחקנים מהשורה הראשונה מחליפים קבוצות בקצב מסחרר, ומה יש לניו יורק ג'טס לספר לעולם נרגש? "ג'יי פידלר חוזר הביתה!" תארו לכם היריבים מחתימים את מייקל אואן, תיירי הנרי, שבצ'נקו וכאלה, והקבוצה שלכם מודיעה בגאווה: "החתמנו את דוד רביבו". איזה אושר.

הניו יורק ג'טס עלו לשלב השני בפלייאוף האחרון. הם היו רחוקים כדי בעיטה אחת טובה מלהדהים קבוצה שסיימה 1:15 ולעלות לגמר החטיבה – צעד אחד בלבד מהסופרבול. לג'טס יש הגנה מהטובות בליגה. כל מה שהם צריכים זה קצת יותר מחץ התקפי כדי להיות מועמדים לגיטימיים לסופרבול. זו אינה הזיה של אוהד מסור. אלה הן העובדות האובייקטיביות.

הייתם חושבים, לאור כל זה, שהג'טס יגלו יוזמה במהלך הפגרה הסוערת שעוברת על הליגה בימים אלה, ישריינו לעצמם עוד פליימייקר התקפי אחד שיאפשר להם להתקדם לרמה הבאה – לרמה העליונה.

אבל לאאאאא. הג'טס ישבו והסתכלו בעת שהתאקל הימני המוצלח קארים מקנזי, שהם בחרו בסיבוב השלישי וגידלו לאחד הטובים בליגה בעמדתו, חצה את הכביש וחתם אצל הג'איינטס. האם יש לג'טס מחליף שאפילו מתקרב לרמתו של מקנזי? אני לא מכיר פרשן שסבור כך. ההגנה לה יזכה בקווטרבק צ'אד פנינגטון תהיה פחות טובה. יהיה לו פחות זמן להשלים מסירות והוא יעשה יותר טעויות.

בנוסף, הניחו הג'טס לכישרון העולה שלהם, למונט ג'ורדן, לחתום כשחקן חופשי אצל האוקלנד ריידרס. ג'ורדן היה אמור להיבחר גבוה מאד בדראפט 2001. קצת בעיות התנהגות ובעיקר יכולת חלשה בשנתו האחרונה במכללות הפילו אותו עד אמצע הסיבוב השני, שם הרימו אותו הג'טס במחטף מרנין. ג'ורדן רשם אשתקד ממוצע משובח של 5.2 יארד לריצה בתור מחליף ומשנה קצב, ויש לצפות שיהפוך לכוח משמעותי באוקלנד. לא בג'טס, שימשיכו להסתמך על קרטיס מרטין. מרטין נתן עונה ענקית אשתקד, בה הוביל את הליגה בריצה, אבל הוא לא נהיה יותר צעיר. כמחליפו של ג'ורדן בעמדת הרץ מחליף החתימו הג'טס את דריק בליילוק, שאלא אם כן אני טועה מאד, לעולם לא יהיה יותר ממספר 2 סביר.

ואז, אז באה העסקה הגדולה של הג'טס: חכו צ'מעו מה הצליחו הגאונים במשרד הראשי לארגן לנו. הם שלחו את התופס עם הטיל בתחת, סנטנה מוס, לוושינגטון. בתמורה קיבלו הג'טס את אותו האיש שעזב אותם לפני שנתיים, ושאת מקומו כתופס #1 תפס מוס: לאברייניוס קולס. עכשיו, לבל יובן לא נכון – קולס הוא תופס מצוין, קשוח מאד, שגם פיתח בשנותיו בג'טס יופי של דיבור עם פנינגטון. אבל בגדול, העסקה הזו דומה להחלפת שטר של 200 שקל בעשרה שטרות של 20.

אה, כן: גם לטייט אנד אנתוני בכט נתנו הג'טס ללכת, אבל על זה אנחנו לא בוכים יותר מדי. בכט הוא אמנם חוסם טוב, אבל תופס בינוני ולא עקבי, ובעיקר מומחה בינלאומי בעשיית פאולים דופקי-דרייבים. כל אוהד ג'טס מכיר את התסריט הבא: "דאון שלישי וחמישה יארד. פנינגטון משלים יפה לשמונה יארד ודאון ראשון חדש. הג'טס מאיימים...אבל יש דגל על המהלך! אנתוני בכט ביצע עבירה של אחיזה ביריב בלי שום קשר למהלך עצמו. הג'טס יצטרכו עכשיו לנסות שוב, דאון שלישי ו-15 יארד. כמה חבל". אז בכט יכול ללכת. אומרים שהג'טס מתעניינים במקומו בג'ב פוצייר מדנבר, שאמנם לא יהווה שיפור גדול לעומת בכט, אבל גם לא נפילה ביחס אליו.

אבל בתמונה הגדולה, הג'טס איבדו שלושה שחקנים מצוינים, ורק אחד מהם הצליחו להחליף בשחקן ברמה שווה. הג'טס לא התחזקו באף אחת מן העמדות שבהן נזקקו לשיפור, ונחלשו מאד בקו ההתקפה. עכשיו כל השחקנים השווים בשוק החופשי כבר נעלמו. האם כל התשובות יימצאו בדראפט? קשה להאמין.

לסיכום, למקרה שהמסר לא הובן, המחנה הירוק-לבן בניו יורק מאד, מאד לא מרוצה. אם המאמן הרמן אדוארדס ואנשי הצוות המקצועי לא ישלפו כמה שפנים מהכובע, מהר יעני, זו הולכת להיות עונה ממש מגעילה.