סטודנטים: תלמדו מהמתנחלים!

חברים, כל הכבוד. הוצאתם את הראש מהאדמה. אבל מה עכשיו? הרי ברור שלאף אחד לא מזיז הקצת רעש שעשיתם הבוקר, שחסמתם את הכניסה לקמפוס ושעצרו שלושה מכם. גם השלטים והפוסטרים בהם מילאתם את הקמפוס לא הפריעו למקבלי ההחלטות בעין, בדרכם לעוד מסיבת עיתונאים שמודיעה על קיצוצים נוספים.

חברים, אתם לא כל כך רלוונטיים. לא סופרים אתכם. כל ההחלטות החשובות בקמפוס התקבלו בשנים האחרונות כשהקבוצה האחרונה עליה חושבים היא הסטודנטים. כשהפסיקו לקנות ספרים בספריות, כשקיצצו בשיעורים, ביטלו תרגולים והודיעו לתלמידי המחקר שהם מפוטרים, עליכם ציפצפו. גם קצת שערים נעולים ושביתה של יום או יומיים לא ישנו את זה. את הנהלת האוניברסיטה זה לא מעניין, גם את מרבית המרצים לא.

אני לא חושד שאתם נאיביים עד כדי כך, וחושבים שלמישהו בממשלה באמת אכפת. אולי בביתו של שר האוצר אופים כעת פיצות מתוך רפלקס, אבל למשרד החינוך, משרד המדע ולשכת ראש הממשלה מעניין את התחת שאוניברסיטת תל אביב גוססת. נדמה שהם אפילו קצת שמחים.

נגד האדישות והזלזול האלה צריך להתקומם ולהפגין. עליכם מוטלת החובה לגרום לאוניברסיטה להבין שהסטודנטים הם החיים שלה, הם העתיד שלה. שבלי ידע וכלים שנרכשים בתואר הראשון, לא יהיו עוד כמה שנים דוקטורנטים ומרצים חדשים. האוניברסיטה היא כמו אדם שלא מצמיח תאים חדשים במקום אלה שמתים. ועל כן דינו אחד, והוא מוות.

אני מציע לכם ללמוד מהמתנחלים. הם הבינו, שאם מישהו רוצה לפנות את גוש קטיף, אז סגירת גני הילדים שם וצעקות "נאצים" לעבר חיילים לא ישיגו למחאה שלהם תהודה ציבורית. אז נכון, על הפגוש מדביקים סטיקר של "גוש קטיף מאז ולתמיד" אבל את הבלאגן האמיתי עושים במקום שכואב – ברחבת הכנסת בירושלים או בנתיבי איילון בתל אביב.

הם הקימו מאהל ליד הכנסת, הרימו במה להופעות, התפללו כמה פעמים ביום וקיבלו במשך כמעט שבוע כותרות בכל מקום. ביום שני הגיעו כמה פסיכים לנתיבי איילון, ישבו שעה ושיתקו את גוש דן, ולא קיבלו אפילו לא חצי סטירה משום שוטר יס"מ. ככה נשארים רלוונטיים, אז למה שלא תעשו כמוהם?

תעלו לירושלים, תמררו לאנשים האלה את החיים. די ברור שבבמה שלכם יהיו הופעות יותר שוות מאשר דואט של אפי איתם ואריאל זילבר. תחסמו את נתיבי איילון, תנסו גם את כביש החוף (מכיכר אנטין יורדים למטה, כמו לקניון רמת אביב, אבל במקום להיכנס ל'זארה' ממשיכים עוד קצת ומגיעים לכביש. זה כביש החוף). תנסו לשרוף את המועדון.

סביר להניח שעדיין לאף אחד לא באמת יהיה אכפת, אבל כן יתחילו לשים לב. כי בניגוד למיתוס ה"לא ניכנע לטרור" וכל המנטרות האלה, הרי טרור זה הדבר היחיד שעובד במדינה. תנסו להיזכר לרגע אפילו במאבקים קודמים שלכם. את ביבי, שהיה ראש ממשלה, פגשתם אחרי שכבר ידעתם מי טכנאי הרנטגן הכי חמוד באיכילוב, ההקפאה של ביטול הורדת שכר הלימוד היתה גם היא אחרי אפיזודה של שביתה אלימה.

תסתכלו על היומיים האחרונים בתור התחלת המאבק, לא בתור סופו. אל תמהרו ליפול להבטחות מעורפלות כאלה ואחרות, לדברים באוויר שאף אחד לא מוכן לחתום עליהם. תקציב המדינה לשנה הקרובה עוד לא סגור, תוכניות הלימודים והידיעונים הם ברמת הטיוטה. תעירו את החברים מירושלים, בר אילן וחיפה, תאמינו באמת במה שאתם אומרים, תילחמו על המטרה הצודקת והנכונה שבשמה יצאתם לרגע מהאדישות האופיינית, ותלכו עד הסוף.

גילוי נאות: נעם פלג הוא בוגר אוניברסיטת תל אביב, כיום מתרגל שם, מתלבט אם זה המקום להמשיך וללמוד בו, ומתפרנס מוואלה! חדשות