קני ויליאמס. טרוריסט

עוד לא יבש הדיו על החלטת בית הדין המשמעתי של איגוד הכדורסל בנושא הדרכון הצ'כי המזויף של קני ויליאמס, והאתלט הכי טוב שדרך על פרקט בארץ מאז ריצ'י דומאס שוב מוצא את עצמו עמוק בחרא. והפעם, כך נראה, הוא לא יכול לבוא בטענות לאף אחד מלבד עצמו.

אם בפרשת הדרכון יש יסוד להניח שויליאמס נפל קורבן לתמימותו ולמעשה נוכלות של קבוצת עסקנים, הרי שכאן לא מדובר בתמימות או בבעיה של שיקול דעת. קני ויליאמס דחף את עצמו מחוץ לכדורסל הישראלי בטיפשות ובאלימות. איומי הרצח שהשמיע בכיוונו של יואב ספר צריכים לא רק להיחקר על ידי איגוד הכדורסל, אלא גם על ידי חוקרי משטרת ירושלים. הנחמה היחידה של ויליאמס תהיה שאת הדרך למשרדי החקירות הוא מכיר בעל פה ושכנחקר ותיק בוודאי יכיר את כל חוקריו.

בשבוע המטורף שעבר על הכדורגל הישראלי – שלא לדבר על ארצנו המתפוררת – גילויים של אלימות ובריונות לא יכולים לעבור בשתיקה. אם את ההתאחדות לכדורגל אין מי שיבקר, מהטעם הפשוט שהיא לא תחקור את העומד בראשה, הרי שדני קסטן יוכל להציל מעט מכבודו האבוד בטיפול מהיר, החלטי וענייני בפרשת ויליאמס.
עימותים מילוליים ופיזיים בין ספורטאים על המגרש הם נחלתו של כל ענף ספורט, בוודאי כדורסל המבוסס על מאבקים פיזיים רצופים ומתמשכים בין שחקנים המופקדים זה על זה בהגנה. טראש טוק לפני, במהלך ולאחר משחק הם צעד לגיטימי, שמולדתו היא ארה"ב ערש הכדורסל. ניסיון להוציא שחקן יריב מאיזון היא אומנות שגם הגדולים ביותר, בירד, בארקלי וג'ורדן שיכללו לטובתם. יש מקרים בהם זה אפילו משעשע.

אבל כששחקן כדורסל חוצה את הקו ומבטיח לשחקן יריב "לסגור איתו חשבון באזרחי", אז נגמרת החגיגה והגיעה שעתם של הקבוצה, האיגוד ומשטרת ישראל להתערב. מהפועל ירושלים אין לי כל ציפיות. מהנהלת קבוצה שאילצה את שחקניה הישראליים לתפוס טרמפים לאולם בכפר בלום, רק בגלל שאיימו להשתמש בזכותם – החוקית – לשבות, לא יכולות להיות כל ציפיות. התנהלותהם בנושא קני ויליאמס בפרשת הדרכון המזויף, בוודאי לא נותנת סיבה להנחה האופטימית שאחריות ציבורית ואתיקה עומדים בראש מעייניהם. מבחינתם, שיגיע כבר גמר הפלייאוף, ועד אז שימות העולם (כל הקשקשת של דני קליין על "תרבות ניהול" לא שווה אפילו את האזכור בתוך הסוגריים).

על איגוד הכדורסל בכלל אין מה לדבר. הגוף האנכרוניסטי והמגושם הזה הביא את הכדורסל הישראלי למצב של קריסה מוחלטת בסדרה של החלטות מגוחכות, שגם כתבת תחקיר ענקית לא תצליח לרדת לעומק הנזק שהסבו לכדורסל לטווח ארוך. נזכיר רק את הטיפול שלהם בחוק בוסמן, פרשת הכדור הצהוב ופרשת הדרכון של מיילס סיימון. בנות יענה כפי שבנות יענה צריכות להיות. לא רואים, לא שומעים, לא יודעים מכלום.

כאן נכנסת משטרת ירושלים לתמונה. קני ויליאמס איים על אדם אחר ברצח. לעובדה שמדובר בשחקן כדורסל לא צריך להיות משקל. הבנאדם מסוכן לו באמת. אפשר לצחוק מכל העניין, אבל מה יהיה דינה של התנהגות אלימה של ויליאמס כלפי ספר במשחק הקרוב של הגליל וירושלים, אם לא הוכחת כוונותיו והפיכתו לאיום של ממש על ספר?
האם על ויליאמס ממש לרצוח את ספר? האם ניסיון לפגוע בו בברוטאליות במגרש הכדורסל לא צריך להיחשב כתקיפה לפי הדין הפלילי? דבריו של ויליאמס מוציאים את התנהגותו משדה הספורט והופכים אותו לתוקף פוטנציאלי, אם לא למעלה מזה. משטרת ירושלים מוכרחה לעכב אותו לחקירה, ובוודאי למנוע ממנו לפגוש את ספר. גם אם על הפרקט.

גם אם בכוונתה של הפועל ירושלים לסיים את ההתקשרות עם ויליאמס בתום העונה, אין בכך כל מענה לסוגייה. בעניינים של אלימות צריך לטפל בחומרה הרבה ביותר. הקבוצה והאיגוד צריכות להודיע באופן חד משמעי כי דינה של התנהגות כזאת הוא אחד: כרטיס בכיוון אחד הביתה. לפראג.

אבל מכיוון ששני הגופים האלו – מטעמים אגואיסטיים רגעיים - לא רוצים לקלקל את חגיגת הפלייאוף, תיכנס נא משטרת ירושלים לתמונה ותזרוק את הבריון האלים והמסוכן הזה מהכדורסל הישראלי ומהמדינה. לאלתר. כלומר, החל מלפני עשר דקות. טרור כבר יש לנו ברחובות ובמגרשי הכדורגל.