נכון שבמאי הסרט הוא ניק קאסאווטס שמביים ומופיע בעיקר בסרטי פעולה (ביים את "ג'ון קיו", שיחק ב"עימות חזיתי") אבל אל תתנו לזה להטעות אתכם, "היומן" (המבוסס על ספרו של ניקולס ספארק) הוא דרמה רגשנית למהדרין, מה שנקרא בלשון העם: "סרט בנות", צ'יק פליק אם תרצו.
נכון ש"סרט בנות" נשמע על פניו כקיטש ממוסחר, מחסל טישואים סדרתי וכל השאר אבל הסרט הזה הוא אחלה סרט להעביר את ימי הגשם הסגריריים וגם גברים ייהנו ממנו, בדיוק הסרט ל-DVD.
השנה היא 1940 פלוס, אלי המילטון (רייצ'ל מק'אדאמס המקסימה מ-"נערות רעות") ונוח קאלהון (בגלומו של השחקן העולה והמוכשר רייאן גוזלין- "נקודת מבט") נפגשים במהלך קרנבל מקומי בעיירה הקטנה בה גר האדון ונופשת הקוזינה.
זו אהבה ממבט ראשון בשביל נוח וממבט שלישי בשביל אלי, אבל ברגע שהיא פורצת אף אחד לא יכול עליה, לא ההורים ולא הבדלי המעמדות, כמו בכל דרמה טובה השניים ייפרדו בעל כורחם ויהיה עצוב מאוד (בעיקר בגזרת המין הנשי של הצופים), אבל ימצאו את דרכם חזרה האחת לזרועות האחר.
וזה לאחר שיחוו אובדן, מלחמה, אהבות אחרות, התבגרות וכל שאר הדברים הרגילים. סוג של רומיאו ויוליה מודרניים.
את הסיפור הנפלא הזה, מספר מר דיוק (ג'יימס גארנר המסוקס) קשיש שרמנטי הסובל מבעיות לב חריפות, הוא מקריא מתוך יומן את כל השתלשלות העניינים כשהשומעת היא גברת קאלהון (ג'ינה רולנדס, שחוץ מהיותה אמו של הבמאי אין לה צורך להוכיח יותר כלום, היא פשוט מקסימה) הקשישה הסובלת מאלצהיימר מתקדם (כן, אין פה צירוף מקרים הגברת היא אותה אלי המקסימה רק שעברו כמה עשורים), מטרתו של דיוק היא להשיב לאלי את זיכרון אהבתה לנוח/דיוק, לפעמים זה מצליח לו ולפעמים לא כל כך, מה שבטוח שתמיד זה נוגע ללב.
תוספות, דווקא יש ולא רעות בכלל, נדלג על המובן מאליו (פירושי הבמאי והשחקנים, סצנות שהוצאו ושכמותם), ישנו תיעוד מאחורי הקלעים נחמד ביותר, ראיונות עם הבמאי והשחקנים, סיפור חייו של הסופר ספארק האחראי גם לרבי מכר כמו "מכתב בבקבוק" ו"סיפור אהבה בלתי נשכח", שניהם אגב הפכו לסרטים (האחד עם קווין קוסטנר ורובין רייט, האחר עם שון ווסט ומנדי מור), תוספת מעניינת של איך בחרו את אתרי הצילום לסרט עם כל הלבטים והעבודה שעשו על הלוקיישנים, תיעוד מבחני הליהוק לסרט הגורם לך להתאהב מיד בכוכבת רייצ'ל מק'אדמס והגראנד פינלה, סוף אלטרנטיבי.
היומן
10.3.2005 / 14:51