ההיסטוריה של הרוק'נרול

באיחור קל של עשר שנים מגיעה אלינו סידרת הרוק'נרול המושקעת הזו. עשרה פרקים שסוקרים בצורה משכנעת את הדבר שאנחנו הכי מזדהים אתו בשישים השנים האחרונות: גיטרה, בס, תופים או במילים אחרות רוק אנד רול.

אם ממש נתעקש אנחנו יכולים להתלונן על כך שזה די מבאס שסידרה מאמצע העשור הקודם מגיעה עכשיו ומחסירה הרבה דברים רלוונטיים שקרו בסצינת הרוק מאז. נכון, בערך ב-98 הרוק'נרול כבר לא חידש שום דבר וספק אם היה איזה תקליט או הגיעה איזו להקה ששינתה כאן משהו בשבע השנים האחרונות על באמת, אבל עדיין סידרה מ-95' שבונו עוד מדבר על כך שהוא כאן בשביל המוזיקה. אעפס נשמע לנו קצת קלישאתי. מאז הוא הפך לנלסון מנדלה למקרה ששכחתם.

מה שכן יש לנו בסדרה זה מסע ארוך וכרונולוגי של 50 שנות יצירה. הפרקים מושקעים, לעיתים מחדשים, לעיתים מרגשים וכל הזמן גורמים לנו לחייך על הספה נוכח השירים הישנים והאהובים. ברור שלא כל הפרקים טובים ויש כאלה שהם גרועים ממש כמו למשל הפרק העשירי והאחרון שהוא ריקני מתוכן ממש כמו הנושא שהוא מתעסק בו –MTV. מאידך גיסא פרקים 7,8,9 שמכניסים לתמונה את הגיטרה החשמלית, את להקות שנות ה-70 ואת השילוב המוזר של פופ ורוק בשנות ה-80 הם פרקים משעשעים, אמיתיים שמזכירים לנו למה אנחנו באמת אוהבים את הדבר הזה.

אז נכון, יש מלא קלישאות בונו ומלא קלישאות ג'אגר אבל בסך הכל הסדרה הזו, גם אם תצפו בכמה פרקים בלבד (ושוב חשוב לנו להבהיר שהפרק הראשון והאחרון הם הפרקים החלשים במארז הזה), עדיין תגרום לכם ליהנות מכל רגע.

כשהוצאנו את הכותר של החלק העשירי הדבר הראשון שהתחשק לחבר'ה זה להקים להקה כמו פעם ולהתאמן באיזה מרתף מאובזר בעובש ובריח רטיבות. בדיוק באותו הרגע עבר איזה ערס מתחת לבית והאוטו שלו קיפץ לצלילי איזה סט אלקטרוני צעקני. הסתכלנו אחד על השני כאילו אומרים: למרות הכל, הרוק'נרול לא מת.