קסם הנעורים

לכתוב ביקורת על סרט טוב זו משימה לא קלה (בניגוד אולי להיגיון), דבר שהופך את כתיבת הביקורת על "קסם הנעורים" לכמעט בלתי אפשרית. את הסרט ביים ברגישות רבה מרקו טוליו ג'יורדנה, אורכו של הסרט 6 שעות (במקור צולם לטלוויזיה) ותאמינו לי, כשהוא נגמר אתם תרצו עוד!

הסרט מגולל את סיפורה של משפחה איטלקית, משפחת קאראטי ומתמקד בשניים מתוך ארבעת ילדי המשפחה: ניקולא (לואיג'י לו קאסקיאו) ומתיאו (אלסיאו בוני), שני אחים שהם גם חברי נפש, בעלי חברים משותפים, תוכניות משותפות וחלומות דומים.

ניקולא, המבוגר מבין השניים, הוא בחור רגיש, רומנטיקן וטוב לב, סטודנט לרפואה, בלי תוכניות גדולות מדי. מתיאו הצעיר יותר הוא בחור מדהים ביופיו (בנות היכונו למכת ברק ישר אל הלב), מבריק ועצוב כאילו כל נטל העולם מונח על כתפיו. אנחנו נלווה אותם מנעוריהם בשנות ה-60 באיטליה, דרך ההצפה הגדולה בפירנצה (שם הם יפגשו אחרי תקופה), מאבקי הפועלים והסטודנטים בטורינו של שנות ה-70, מלחמות המאפיה בסיציליה (טבח השופטים), שנות ה-80 במילאנו ותנועות הטרור הרדיקליות (כומתות אדומות), משבר הכלכלה של שנות ה-90 ושיקומה של איטליה.

נלווה את ניקולא בטיולו בעולם, חזרתו למולדת, הפיכתו לאב, בגידת אישתו, המהפכות שיעשה בתור פסיכיאטר ראשי ברחבי המדינה, התאהבותו מחדש ועוד, נעבור עם מתיאו תקופת תסכול, פרישה מלימודים וקריירה מבטיחה, גיוסו לצבא, למשטרה, לכוחות המיוחדים, אי מציאת שלווה, חיבוטי הנפש והאהבה היוקדת לספרים, נלווה אותו לכל אורך הדרך עד שלא נוכל יותר...

נפגוש גם את ג'ורג'יה חולת הנפש המהווה קטליזטור להחלטות האחים בנוגע לעתידם ומלווה אותם לאורך השנים. את ג'וליה, אם בתו של ניקולא, שאינה מוצאת מנוחה ובסופו של דבר נוטשת את משפחתה לטובת הדברים בהם היא מאמינה ולא דיברנו על ההורים, האחיות, החברים, האהבות.

המשחק בסרט מרגש ומשובח, מהתפקיד הזניח ביותר ועד הגיבורים הראשיים, הבימוי כמו שאמרתי רגיש בצורה מופלאה, אין פלא שהסרט זכה בכל כך הרבה פרסים בכל פסטיבל בו הוצג. את מרבית השחקנים לא תכירו מהסיבה הפשוטה שזה הוא להם סרט הקולנוע הראשון בו הם מופיעים, אבל אין ספק שאחרי הסרט הזה עוד נראה אותם המון בעתיד. הצילום נקי ומדויק בניצוחו של הצלם רוברטו פורזה, תקריבים נפלאים ולא מעט סצנות שאפילו עכשיו מעלות לחלוחית בעיני רק מלהיזכר בהן, עדינות ומקסימות, פשוט נפלא.

התכנון המקורי היה לראות את הסרט בשני חלקים (אחרי הכל 6 שעות זה לא צחוק), אבל לא עמדתי בזה, כבר אחרי שעה הבנתי שהולך להיות לילה חצי לבן (לכן בנו על הסופ''ש), חיסלתי אותו עוד באותו היום כשהתחושה הכללית שלי (אחרי גמירת הטישו במלאי) הייתה שהייתי יכולה בכיף להתחתן עם אלסיאו בוני (מתיאו), עכשיו, בלי היסוסים, כמו גם ולראות עוד כמה שעות מהחוויה הנפלאה הזו.

לחובבי התוספות, צר לי אבל לא תמצאו אותן בסאגה הזו, האמת היא שהן חסרות, דווקא בגלל שכל כך נהנים מהסרט, הייתי שמחה לאיזושהי סקירה היסטורית תיעודית על האירועים המדוברים בסרט, לראיונות עם השחקנים (ורצוי כמה שיותר תקריבים על אלסיאו), במאי שיספר קצת על תהליך העבודה.

אבל אין, אז אין. צריך להסתפק בסרט וזה בסדר גמור, יותר אין מה לומר, רוצו וראו.