פורטלנד ממשיכה לשלם את המחיר

לפני שבוע פוטר מאמן פורטלנד טרייל-בלייזרס, מוריס צ'יקס. האיש שבא לפני שלוש וחצי שנים כמושיע נאלץ לנטוש לאחר שגם הוא לא הצליח לשנות את העלילה בסיפור העצוב של ה-אן.בי.אי בעשור האחרון.

"צ'יקס הוא פנינה, אדם מפיץ כוונות טובות שהופך את המשחק לאנושי", כותב כריס פרקינס מה-פאלם-ביץ' פוסט, "לאחר שפיטרו אותו, הבלייזרס חייבים להישיר מבט כלפי בחירותיהן הרעות ולהמציא את עצמם מחדש, מי הם עכשיו?"

מאז נוסדה בשנת 1970 נחשבה פורטלנד ליהלום, קבוצה מקצוענית יחידה בעיר תאוות כדורסל. האגדות של שנות ה-70 - ג'ק רמזי, ביל וולטון ומוריס לוקאס - התחלפו בגיבורים של שנות ה-80 - קלייד דרקסלר, טרי פורטר וג'רום קרסי, והקבוצה נותרה בבת עינה של מדינת אורגון. אלא שבתקופת נשיאותו של בוב וויטסטיט בשנות ה-90, השתררה גישת ניהול צינית הדוגלת ברכישת שחקנים מוכשרים בכל מחיר, בלי חשיבות לאופיים.

באמצע שנות ה-90 ביצע וויטסטיט שני טריידים שהביאו לקבוצה את ג'יי.אר ריידר וראשיד וואלאס, בתחילה נראו העסקאות כמוצלחות, אך במהרה התברר שעל אף תרומתם של שני הכוכבים על המגרש, מדובר בסוציופאטים שהשתיתו תרבות של התנהגות עבריינית ומורת רוח תמידית. בטיפשותו כי רבה, לא עצר וויטסטיט את הסחף והמשיך לצייד את המועדון בטיפוסים בעייתיים כמו דיימון סטודמאייר, בונזי וולס, רובן פאטרסון, קווינטל וודס, זאק רנדולף ודריוס מיילס. תוצרי הלוואי היו אינספור פרשיות סמים, מכות באימונים, נהיגה בשכרות, וגידול כלבי קרב.

פורטלנד, עיר לבנה, שמרנית ושומרת חוק, התקשתה לעכל את תופעת ה-"ג'ייל-בלייזרס". הבעלים, פול אלן, החליט לטרוף את הקלפים: צ'יקס מונה למאמן, וויטסיט פוטר ותחתיו מונו סטיב פאטרסון (נשיא) וג'וני נאש (מנכ"ל), שהתחייבו כלפי האוהדים לשקם את הקבוצה באמצעות אמנה בת 25 סעיפים. "כשבוחרים שחקנים יש להתחשב באופיים ולא רק בכשרונם כשחקני כדורסל", ציין הסעיף הראשון באמנה.

פאטרסון ונאש גיבו את רוב הכוונות במעשים אך התוצאות היו כושלות: הבלייזרס צירפו דמויות חיוביות מעבר לשיאם כמו שאריף עבדור-ראחים ות'יאו ראטליף ושיחררו שחקנים בעייתיים כמו וואלאס ו-וולס, שלמרבה הפלא התגלו כאזרחים למופת בדטרויט ובממפיס.

כמו כן, פורטלנד לא בחלה בדמות סהרורית (ניק ואן-אקסל) ובבחירות דרפאט תמוהות (טרוויס אאוטלאו, סבסטיאן טלפייר, וויקטור חריאפה). ואולם הצעד הדרמטי ביותר היה החתמתם של שני מקרי ראש כמו רנדולף (סמים, אלימות) ומיילס (חוצפה ואדישות) על חוזי עתק ארוכי טווח.

צ'יקס, מן הסתם, התקשה להתמודד עם כל הבלגן שמסביבו והחליט להסתמך על השחקנים הוותיקים (סטודמאייר, עבדור-ראחים, דייל דייויס) במקום לתת במה לצעירים (טלפייר, אאוטלאו, פריזבילה), החלטה שהביאה לקרע ביחסים בינו להנהלה.

העובדה שזו תהיה העונה השנייה ברציפות שבה פורטלנד לא מעפילה לפלייאוף, לאחר 22 שנים רצופות בהן לא נעדרה (שיא אן.בי.אי) והירידה בממוצע הקהל (16,476) רק האיצה את פיטוריו של המאמן האהוד שלפני שבועות ספורים התבקש מאוהד להכניס למגרש את אחד השחקנים. "הוא אפילו לא מכיר את התרגילים", השיב לו צ'יקס. "גם האחרים לא יודעים", החזיר האוהד. "אתה צודק", סיכם המאמן שככל הנראה יזכה להזדמנות נוספת בעונה הבאה בדטרויט, ניו יורק, סקרמנטו או אורלנדו.

במקומו של צ'יקס מינתה פורטלנד כמאמן זמני את קווין פריצ'ארד האלמוני. "הם טוענים שהם עדיין רוצים לנצח אבל אם הם לא ינצחו משחק יחיד בשבעת השבועות הקרובים זה ישרת אותם טוב יותר וישפר את עמדתם לקראת הלוטרי", מעריך העיתונאי ג'ים בליסה מה"אורגוניאן". "שני השחקנים שעל הכוונת לעונה הבאה הם מייקל רד וריי אלן. לעניות דעתי, רד הוא לא מספיק מנהיג אבל אלן בהחלט יכול להתאים".

חשוב לזכור כי על אף החידלון המקצועי הכסף של פול אלן (ממייסדי חברת התוכנה "מייקרוסופט") הופך את פורטלנד ליעד אידיאלי גם עבור מאמנים. שני המועמדים המובילים הם פליפ סונדרס (המאמן המפוטר של מינסוטה) והשם החם, פיל ג'קסון. "אלן, בבקשה תחתים את ג'קסון כי האיש הוא זן, ואין עוד קבוצה שכה זקוקה לקצת קארמה טובה", כתב השבוע עמיתו של בליסה, ג'ון קונזאנו.